פרק 31

וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה. פֵּרוּשׁ, אֲפִלּוּ יִשּׁוּב כִּשְׁאָר עֲיָרוֹת לַגּוֹיִם לֹא תִהְיֶה, וְזֶה עָגְמַת נֶפֶשׁ גָּדוֹל. גַּם זֶה יַגִּיד בַּר מִנַּן כִּלְיוֹן הַתִּקְוָה ״צִיּוֹן מִדְבָּר הָיָתָה״ וְגוֹ׳ (ישעיהו סד:ט), כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא יֵטִיבוּ דַרְכֵיהֶם.

וַהֲשִׁמּוֹתִי וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ – הַשְׁרָאַת הַטֻּמְאָה וְשִׂימַת שְׁכוּנָתָהּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי הַקְּלִיפָּה תִּקָּרֵא שִׁמָּמוֹן, וּכְבָר הוֹדִיעוּ הַמְּקֻבָּלִים כִּי שָׁם הִרְגִּיעָה שֵׁדָה וְרֶגֶל ס״מ דּוֹרֶכֶת עַל בֵּית ה׳, אֲשֶׁר עַל זֶה יִקְרְעוּ לִבָּם וְתַעֲרֹג נֶפֶשׁ כָּל חַי לְמוּל בַּעַל הַבִּירָה.

וְלֹא אָרִיחַ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, שֶׁלֹּא יִתְרַצֶּה בְּמַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים שֶׁגַּם לָהֶם יִתְיַחֵס רֵיחַ נִיחוֹחַ, וּכְמוֹ כֵן אָמַר יִרְמְיָה (איכה ג:ח) ״שָׂתַם תְּפִלָּתִי״.