פרק 17

וְנָתַתִּי פָנַי וְגוֹ׳ , הֵם פְּנֵי זַעַם. וְטַעַם קְרִיאַת הַדִּין פָּנִים, לְצַד שֶׁתָּמִיד עוֹמְדִים לִפְנֵי ה׳ כַּת הַמַּשְׂמְאִילִים שֶׁהֵם כַּת הַמַּשְׁחִיתִים, לָזֶה יִקָּרְאוּ פְּנֵי ה׳, וַעֲלֵיהֶם אָמַר ״וְנָתַתִּי פָנַי״. וּבָזֶה ״וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אוֹיְבֵיכֶם״ – הֵם הָאוּמּוֹת שֶׁהֵם עַנְפֵי כֹּחוֹת הַקְּלִפָּה. גַּם נִתְכַּוֵּן בְּמַאֲמַר פָנַי לוֹמַר שֶׁלֹּא יַסְתִּיר פָּנָיו מֵהֶם כְּשֶׁיִּמְסְרֵם בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם, שֶׁאִם כֵּן הֵם חָס וְשָׁלוֹם מְכַלִּים אֶת הַכֶּרֶם. וְהוּא גִּלָּה רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ בְּסוֹף הָעִנְיָן ״וְאַף גַּם זֹאת וְגוֹ׳ לֹא מְאַסְתִּים לְכַלֹּתָם״ וְגוֹ׳ (ויקרא כו:מד). וְאָמַר ״בָּכֶם״ לְמַעֵט בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלֹּא תִשְׁלוֹט בּוֹ מִדַּת הַדִּין תְּחִלָּה.