פרק 22

וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה וְגוֹ׳. הֻצְרַךְ לוֹמַר כֵּן, מִצַּד שֶׁאָמַר ״וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים״ חָשׁ שֶׁיֹּאמַר הָאוֹמֵר: אִם שָׁנָה שְׁמִינִית בַּת זְרִיעָה הִיא, לָמָּה יַעֲשֶׂה נֵס כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה תְּבוּאַת שָׁנָה שִׁשִּׁית עוֹשָׂה לַשְּׁמִינִית? לָזֶה גָּמַר אוֹמֶר ״וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִית״, וְנָתַן טַעַם לְבִרְכַּת תְּבוּאַת שָׁנָה שִׁשִּׁית צָרְכֵי שָׁנָה שְׁמִינִית, שֶׁהוּא מִטַּעַם ״וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן״ כְּדֵי שֶׁתֹּאכְלוּ שָׁנָה שְׁמִינִית תְּבוּאָה יָשָׁן וְלֹא חָדָשׁ, כִּי הַיָּשָׁן מְשֻׁבָּח לַבְּרִיּוֹת יוֹתֵר מִן הֶחָדָשׁ (בבא בתרא צא:) כַּיָּדוּעַ, וּכְרַחֵם אָב עַל בָּנִים יְרַחֵם ה׳ עַל עַמּוֹ.