פרק 27

לֹא תַקִּפוּ וְגוֹ׳. בְּהַקָּפַת הָרֹאשׁ אָמַר לְשׁוֹן רַבִּים, וּבְהַשְׁחָתַת הַזָּקָן אָמַר לְשׁוֹן יָחִיד, לוֹמַר שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּאַזְהָרַת ״לֹא תַקִּיף״ הֲגַם שֶׁאֵינוֹ בְּאַזְהָרַת ״לֹא תַשְׁחִית״, כְּגוֹן מִי שֶׁעֲדַיִן אֵין לוֹ חֲתִימַת זָקָן, שֶׁלֹּא תֹּאמַר כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ בְּ״לֹא תַשְׁחִית״ אֵינוֹ בְּ״לֹא תַקִּיף״, כְּדֶרֶךְ שֶׁדָּרְשׁוּ (קידושין לה:) בְּמִשְׁפַּט הַנָּשִׁים שֶׁאֵינָן בְּ״לֹא תַקִּיפוּ״ כֵּיוָן שֶׁאֵינָם בְּ״לֹא תַשְׁחִית״. וְאִם תֹּאמַר, וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת אֵלּוּ וּלְמַעֵט אֵלּוּ, מְרַבֶּה אֲנִי הַזְּכָרִים שֶׁיֶּשְׁנָם בְּ״לֹא תַשְׁחִית״ כְּשֶׁיִּגְדְּלוּ, וּמְמַעֵט אֲנִי הַנָּשִׁים שֶׁאֵין בְּמִינָם ״לֹא תַשְׁחִית״.