פרק 16

לֹא תֵלֵךְ רָכִיל וְגוֹ׳. קָדְמוּ רַזַ״ל בְּסֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וְדִקְדְּקוּ כֶּפֶל הַדְּבָרִים, תֵלֵךְ , רָכִיל , כִּי אַחַת הֵנָּה, וְאָמְרוּ דֶּרֶךְ סוֹד יְעֻיַּן שָׁם דִּבְרֵיהֶם בָּאִדְרָא (זוהר נשא קכח.). וּלְפִי פְּשַׁט הַכָּתוּב נִרְאֶה שֶׁיְּכַוֵּן לוֹמַר שֶׁלֹּא יִגְרֹם הוּא הָרְכִילוּת הַנַּעֲשֶׂה מֵהַזּוּלַת עַל יָדוֹ, הָא כֵּיצַד? שֶׁלֹּא יְגַלֶּה דְּבָרִים אֲפִלּוּ לְמִי שֶׁאֵין בָּהֶם רְכִילוּת בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ שֶׁהַשּׁוֹמְעִים יוֹלִיכוּ הַדְּבָרִים, וְנִמְצָא הוּא הוֹלִיךְ רְכִילוּת זוֹ שֶׁרִכְלוּ הָאֶמְצָעִים. וּלְדֶרֶךְ זֶה יְדֻיַּק אָמְרוֹ בְּעַמֶּךָ , פֵּרוּשׁ, בְּאֶמְצָעוּת עַמְּךָ אַתָּה מוֹלִיךְ רָכִיל, שֶׁאוֹמְרִים הַדְּבָרִים בִּפְנֵיהֶם וּמִתְגַּלְגְּלִים מִזֶּה לָזֶה וְנִשְׁמָעִים הַדְּבָרִים. וְאָמַר אֲנִי ה׳ פֵּרוּשׁ, אֲנִי בּוֹחֵן הַדְּבָרִים מִמִּי יָצְאוּ תְּחִלָּה וּפוֹרֵעַ.

עוֹד יִרְצֶה, שֶׁלֹּא יַחֲזִיק בִּידֵי מְדַבְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁבָּזֶה הוּא סוֹבֵב שֶׁיּוֹלִיכוּ הָרָכִיל, וּמַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הוּא הוֹלִיךְ רְכִילוּת לָזֶה לִהְיוֹתוֹ סִבָּה.

לֹא תַעֲמֹד וְגוֹ׳. לְצַד שֶׁצִּוָּה עַל הָרְכִילוּת, הִתְנָה בּוֹ שֶׁלֹּא יַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ, שֶׁאִם רָאָה כַּת אַחַת שֶׁרוֹצִין לִרְצוֹחַ חַיָּב לְהוֹדִיעוֹ לְבַעַל דָּבָר כְּדֵי שֶׁיַּצִּיל נַפְשׁוֹ, וְלֹא יֹאמַר הֲרֵי זֶה רְכִילוּת. הָא לָמַדְתָּ שֶׁאִם לֹא גָּלָה אֹזֶן חֲבֵירוֹ וַהֲרָגוּהוּ, בִּטֵּל אַזְהָרַת ״לֹא תַעֲמֹד״ וְגוֹ׳. וְצֵא וּלְמַד מִמַּעֲשֵׂה גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם (ירמיה מ:יד) שֶׁגִּלּוּ לוֹ, וּכְשֶׁלֹּא חָשׁ הָיָה מַה שֶׁהָיָה.