פרק 46

כָּל יְמֵי. פֵּרוּשׁ, כָּל זְמַן שֶׁנִּגְעוֹ בּוֹ שֶׁהוּא עֲוֹנוֹ, כְּמוֹ כֵן יִשָּׁאֵר בְּטֻמְאַת צָרַעְתּוֹ. וְהוּא אָמְרוֹ יִטְמָא , פֵּרוּשׁ יַעֲמֹד בְּטֻמְאָתוֹ. וְאָמְרוֹ טָמֵא הוּא , פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (ירמיה ב:יט) ״תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ״, שֶׁאֵין הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא מְטַמְּאוֹ אֶלָּא טָמֵא הוּא מֵעַצְמוֹ לְצַד פְּעֻלָּתוֹ וְאֵין הַשֵּׁם עוֹשֶׂה לוֹ דָּבָר. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (איכה ג:לט) ״מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חַי גֶּבֶר עַל חֲטָאָיו״, וְדָרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילקוט שמעוני תתר״מ) יְעֻיַּן שָׁם דִּבְרֵיהֶם. וְעַיֵּין מַה שֶׁכָּתַבְתִּי (בראשית ד:ז) בְּפָסוּק ״הֲלֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת״.