פרק 1

וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְגוֹ׳. יִרְצֶה לְהוֹדִיעַ מְקוֹם טָעוּתָם שֶׁהִיא לִשְׁתֵּי סִבּוֹת: הָאֶחָד – לִהְיוֹתָם כֹּהֲנִים שֶׁאֲלֵיהֶם תֵּאוֹת הָעֲבוֹדָה, וְזֶהוּ שֶׁהִתְחִיל לוֹמַר ״בְּנֵי אַהֲרֹן״. ב׳ – הֱיוֹתָם גְּדוֹלִים בְּמַעֲשֶׂה וּשְׁקוּלִים הֵם כְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תורת כהנים הכא אחרי נג) וּכְאָמְרָם בְּסֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (אחרי נו) שֶׁהָיוּ בְּמַדְרֵגָה גְּדוֹלָה מִצַּד מַעֲשֵׂיהֶם, וְזֶה אָמְרוֹ ״נָדָב וַאֲבִיהוּא״. וּבְחִינָה זוֹ אֵינָהּ בְּאֶלְעָזָר וְאִיתָמָר, שֶׁהֲגַם שֶׁהֵם בְּנֵי אַהֲרֹן אֵין לָהֶם מַדְרֵגָה מִצַּד עַצְמָם כְּנָדָב וַאֲבִיהוּא. וְכֵן תִּמְצָא שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תורת כהנים ויקרא י:טז) בְּמַה שֶׁכָּתוּב ״וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל אֶלְעָזָר וְגוֹ׳ הַנּוֹתָרִים״ וְגוֹ׳ יְעֻיַּן שָׁם דִּבְרֵיהֶם. וּבְכֹחַ זֶה נִכְנְסוּ, וְדִקְדְּקוּ לִיכָּנֵס שְׁנֵיהֶם יַחַד לְהַגְדִּיל זְכוּתָם, וְלֹא רָצוּ לָקַחַת מֵאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ. אָמְרוּ: אוּלַי אֵין רָאוּי לָקַחַת מִמֶּנָּה אֶלָּא לִקְטֹרֶת הַחִיּוּב, לָזֶה הֵבִיאוּ מִבַּחוּץ.

וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ. וְלֹא אָמַר ״עֲלֵיהֶן״ כְּאָמְרוֹ ״וַיִּתְּנוּ בָהֵן״ וְגוֹ׳, ״וַיָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶן״, חוֹזֵר אֶל הָאֵשׁ שֶׁהִזְכִּיר בְּסָמוּךְ, לִהְיוֹת שֶׁהַקְפָּדָה הִיא עַל אֵשׁ זָרָה, לָזֶה כִּנָּה בָּהּ הַמַּעֲשֶׂה.

זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה. פֵּרוּשׁ, וּמַה הִיא זָרוּתָהּ? שֶׁלֹּא צִוָּה ה׳ אוֹתָהּ. וְאוּלַי שֶׁאִם הָיוּ לוֹקְחִים אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא הָיָה ה׳ מַקְפִּיד עַל הַדָּבָר כָּל כָּךְ, אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה מַקְפִּיד מֵאֹפֶן אַחֵר. עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ ״אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אוֹתָם״ לַעֲשׂוֹת כֵּן, וְזֶה הִיא זָרוּתָהּ.