פרק 15

וְהַכֹּהֵן וְגוֹ׳. תַּחְתָּיו מִבָּנָיו – בְּפֶרֶק הַתְּכֵלֶת (מנחות נא.) דָּרְשׁוּ שֶׁבָּא לְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת וַעֲדַיִן לֹא מִנּוּ אַחֵר תַּחְתָּיו שֶׁבְּנוֹ שֶׁל מֵת יְבִיאֶנָּה בִּמְקוֹמוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו. וְדָרְשׁוּ מ״ם שֶׁל מִבָּנָיו לִדְרָשָׁא אַחֶרֶת, דְּתַנְיָא שָׁם: ״בָּנָיו״ – אֵלּוּ כֹּהֲנִים הֶדְיוֹטִים, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו״ – הֲרֵי כֹּהֵן גָּדוֹל אָמוּר, מָה אֲנִי מְקַיֵּם ״בָּנָיו״? בְּהֶדְיוֹטִים. וּמַסִּיק שָׁם בַּגְּמָרָא דְּמֵאָמְרוֹ ״מִבָּנָיו״ דּוֹרֵשׁ כֵּן.

וּבְהוֹרָיוֹת פֶּרֶק ג׳ (הוריות יא.) אָמְרוּ עוֹד: כֹּהֵן גָּדוֹל בֶּן כֹּהֵן גָּדוֹל טָעוּן מְשִׁיחָה מְנָלַן? דִּכְתִיב ״וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו״, נֵימָא קְרָא ״וְהַכֹּהֵן מִתַּחְתָּיו מִבָּנָיו״, מַאי ״הַמָּשִׁיחַ״ וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְקָשֶׁה, וַהֲלֹא צָרִיךְ לוֹמַר ״הַמָּשִׁיחַ״ לְלַמֵּד עַל בָּנָיו הָאֲמוּרִים בַּתְּחִלָּה שֶׁהֵם הֶדְיוֹטוֹת כְּמַאֲמַר הַתַּנָּא בְּפֶרֶק הַתְּכֵלֶת. וְיֵשׁ לוֹמַר שֶׁלְּלַמֵּד עַל בָּנָיו הָאֲמוּרִים בַּתְּחִלָּה שֶׁהֵם הֶדְיוֹטוֹת שַׁפִּיר נִשְׁמַע, הֲגַם שֶׁלֹּא הָיָה אוֹמֵר ״הַמָּשִׁיחַ״, כִּי שְׁנֵי כְּתוּבִים בְּכֹהֵן אֶחָד לָמָּה לִי? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁ״בָּנָיו״ דְּרֵישָׁא בְּהֶדְיוֹטִים, ״בָּנָיו״ דְּסֵיפָא בִּגְדוֹלִים, וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״הַמָּשִׁיחַ״ אֶלָּא לִדְרָשָׁא לִמְשׁוֹחַ כֹּהֵן גָּדוֹל בֶּן כֹּהֵן גָּדוֹל.

וַעֲדַיִן קָשֶׁה בַּכָּתוּב לָמָּה אָמַר תַּחְתָּיו מִבָּנָיו שֶׁהָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״מִבָּנָיו תַּחְתָּיו״. וְאוּלַי שֶׁיְּכַוֵּן לְהַסְמִיךְ בָּנָיו לְ״יַעֲשֶׂה אוֹתָהּ״ לְכַוֵּן דְּרָשַׁת פֶּרֶק הַתְּכֵלֶת (מנחות כז:) שֶׁאִם מֵת כֹּהֵן גָּדוֹל וַעֲדַיִן לֹא מִנּוּ אַחֵר בִּמְקוֹמוֹ – בְּנוֹ יָבִיא בִּמְקוֹמוֹ. וְזֶה שִׁעוּר הַכָּתוּב: ״וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו יַעֲשֶׂה״, וְאִם עֲדַיִן לֹא נִתְמַנָּה – מִבָּנָיו שֶׁל מֵת יַעֲשֶׂה אוֹתָהּ. וְאִם הָיָה אוֹמֵר הַכָּתוּב ״הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ מִבָּנָיו תַּחְתָּיו״, אָז תִּהְיֶה הַכַּוָּנָה שֶׁאֵין חִיּוּב עַל בְּנוֹ לְהָבִיא אֶלָּא אִם יִהְיֶה תַּחְתָּיו, שֶׁכֵּן מַשְׁמַע דַּוְקָא תַּחְתָּיו, פֵּרוּשׁ שֶׁנִּתְמַנָּה אוֹ שֶׁהוּא רָאוּי לַעֲמֹד תַּחְתָּיו. וּמֵאָמְרוֹ ״מִבָּנָיו יַעֲשֶׂה״ מַשְׁמַע כָּל יוֹרֵשׁ יָבִיא. וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁחוֹלֵק וְסוֹבֵר שֶׁאִם לֹא מִנּוּ אַחֵר תַּחְתָּיו בָּאָה מִשֶּׁל צִבּוּר, אָמַר ״תַּחְתָּיו מִבָּנָיו״ לִסְמֹךְ ״מִבָּנָיו״ לְ״יַעֲשֶׂה״, לוֹמַר כִּי אֵין רָאוּי לְשׁוּם אָדָם אַחֵר לִכָּנֵס תַּחַת הַכֹּהֵן זוּלַת בְּנוֹ. אַחַר שֶׁפֵּרַשְׁתִּי זֶה מָצָאתִי שֶׁכֵּן דְּרָשׁוּהָ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים לְמֵבִין מַשְׁמָעוּת הַבָּרַיְתוֹת עַל נָכוֹן.