פרק 27

וְאִם נֶפֶשׁ וְגוֹ׳. אָמַר וְאִם בְּוָא״ו לְהוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן מַה שֶׁרָשַׁם מֵהַדִּינִים בְּפָרָשָׁה זוֹ, שֶׁאֵין בָּהֶם נֶגְדִּיּוּת לְהָאָמוּר בְּמַה שֶׁלְּפָנֶיהָ.

מֵעַם הָאָרֶץ. דָּרְשׁוּ רַזַ״ל (הוריות יא.) לְמַעֵט כֹּהֵן מָשִׁיחַ בְּשִׁגְגָתוֹ בְּלֹא הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁלֹּא יָבִיא אֲפִלּוּ שְׂעִירָה. גַּם מ״ם שֶׁל ״מֵעַם״ אָמְרוּ לְמַעֵט נָשִׂיא בְּהֵיכָא שֶׁאָכַל חֲצִי זַיִת וְהוּא הֶדְיוֹט וַחֲצִי זַיִת וְהוּא מֶלֶךְ שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא כִּשְׂבָּה. פֵּרוּשׁ, מִתְּחִלָּה דּוֹרֵשׁ ״עַם הָאָרֶץ״ שֶׁהוּא לְאַפּוֹקֵי הַגָּדוֹל וּמְיֻחָד שֶׁבָּהֶם שֶׁהוּא כֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ, וּדְרָשָׁא זוֹ הָיְתָה נִדְרֶשֶׁת הֲגַם שֶׁהָיָה אוֹמֵר ״בְּעַם הָאָרֶץ״, וּמֵאָמְרוֹ ״מֵעַם״ חָזַר וְחִלֵּק גַּם חֵלֶק מֵהַהֶדְיוֹט, וּכְגוֹן הֶדְיוֹט שֶׁאָכַל חֲצִי זַיִת וְנִתְמַנָּה וְהִשְׁלִימוֹ, שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא.

בַּעֲשׂוֹתָהּ. לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר, וְדָרְשׁוּ מִמֶּנָּה בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים מִעוּט וְרִבּוּי: מִעוּט – שֶׁאִם עָשָׂה עַל פִּי הוֹרָאַת בֵּית דִּין פָּטוּר, דְּסָלְקָא דַעְתָּךְ אָמִינָא מַה שֶׁקָּבַע הַכָּתוּב פַּר הַקָּהָל אֵינוֹ אֶלָּא עַל בֵּית דִּין שֶׁהָיוּ סִבָּה בְּהוֹרָאָתָם לַחֲטֹא, אֲבָל הָעוֹשִׂים כְּדִינָם עוֹמְדִים לְהָבִיא כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה, קָא מַשְׁמַע לָן דְּדַוְקָא הַתּוֹלֶה בְּעַצְמוֹ. רִבּוּי – שֶׁאִם תָּלָה בְּבֵית דִּין, פֵּרוּשׁ שֶׁהוֹרוּ בְּבֵית דִּין וְעָשָׂה עַל פִּיהֶם, אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁטָּעוּ אֵינוֹ נִפְטָר מִצַּד הוֹרָאָתָם וְחַיָּב בִּשְׂעִירָה אוֹ כִּשְׂבָּה, הֲגַם שֶׁיָּבִיאוּ בֵּית דִּין פַּר הַחַטָּאת כְּמִשְׁפָּטוֹ. הָרִבּוּי רָמוּז בְּתֵבַת ״בַּעֲשׂוֹת״, וְהַמִּעוּט בְּדִקְדּוּק ״בַּעֲשׂוֹתָהּ״, מַשְׁמַע בַּעֲשׂוֹת אוֹתָהּ וְלֹא אַחֶרֶת, וּבָזֶה תָּבִין שְׁתֵּי בָּרַיְתוֹת בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים עַל נָכוֹן.