פרק 1

וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְגוֹ׳ אֶת כָּל מְלֶאכֶת וְגוֹ׳. קָשֶׁה, וַהֲלֹא אֲפִלּוּ לְקִיחַת הַנְּדָבָה עֲדַיִן לֹא לָקַח לַעֲשׂוֹת, וְאֵיךְ יֻצְדַּק לוֹמַר וְעָשָׂה וְגוֹ׳? אָכֵן הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁהֵכִין כְּלֵי אוּמָּנוּת הַצְּרִיכִין לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כָּל פְּרָטֵי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לַעֲשׂוֹת, כִּי צְרִיכִין כַּמָּה פְּרָטֵי כְּלֵי אוּמָּנוּת. וְזֶה שִׁעוּר הַכָּתוּב: וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְגוֹ׳ אֶת כָּל מְלֶאכֶת , פֵּרוּשׁ, כֵּלִים שֶׁהֵם מְלֶאכֶת מַעֲשֵׂה עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ , כִּי יֵשׁ עֲבוֹדַת הַמַּתָּכוֹת וַעֲבוֹדַת כְּלֵי עֵץ וַעֲבוֹדַת הָאֲבָנִים וְהָאֲרִיגָה. וְצֵא וּלְמַד מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת מט:) כִּי הַמ׳ מְלָאכוֹת כֻּלָּן הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ, וּמֵהַנִּשְׁמָע מֵהַכְּתוּבִים מוּבָן כִּי בְּיוֹם אֶחָד הֵכִינוּ כָּל כְּלֵי אוּמָּנוּת.