פרק 12

רְאֵה אַתָּה אוֹמֵר וְגוֹ׳. כַּוָּנַת הָעִנְיָן הוּא כִּי לְצַד שֶׁעֲשָׂאוֹ שָׁלִיחַ לְהַעֲלוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל הָאָרֶץ, וְהוּא אָמְרוֹ אַתָּה אוֹמֵר אֵלַי הַעַל וְגוֹ׳, וְשִׁתֵּף עִמּוֹ עוֹד שָׁלִיחַ אֶחָד מֵהָעֶלְיוֹנִים, דִּכְתִיב ״וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ״, וּמִן הָרָאוּי הָיָה לְהוֹדִיעוֹ לָדַעַת אֶת מִי יֵלֵךְ, לָזֶה אָמַר וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי מִי הוּא הַמַּלְאָךְ אֲשֶׁר יֵלֵךְ עִמִּי, לָדַעַת אִם אַסְכִּים עַל הַדָּבָר אוֹ לֹא, כִּי אֵין אָדָם מִשְׁתַּתֵּף בְּדָבָר עִם מִי שֶׁאֵינוֹ מַכִּירוֹ. וְאִם תֹּאמַר שֶׁבְּעַל כָּרְחִי אַסְכִּים לָלֶכֶת עִם הַמַּלְאָךְ שֶׁתִּתֵּן לִי, בֵּין אִם יִהְיֶה נוֹחַ לִי אוֹ לֹא, הֲלֹא אַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם , פֵּרוּשׁ, אָמַרְתָּ לִי שֶׁאוֹתִי גִּדַּלְתָּ מִכָּל אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, מֵאָמְרוֹ (שמות ו:ג) ״וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם וְגוֹ׳ וּשְׁמִי ה׳ לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם״, הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵלַי נוֹדַע בִּשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ הַמְּיֻחָד, וְהוּא מַה שֶׁאָמַר כָּאן יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם , וְשִׁעוּר תֵּבַת יְדַעְתִּיךָ תָּאִיר לְמוּלָךְ כְּשִׁעוּר ״נוֹדַעְתִּי״ בִּמְקוֹמָהּ, וְהָבֵן.

וְאָמַר עוֹד וְגַם מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי , תִּתְבָּאֵר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילקוט שמעוני קע״ג) שֶׁאָמְרוּ: כְּשֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם מָצָא רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָיָה דּוֹרֵשׁ וְכוּ׳, אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם: ״שְׁלַח שְׁלִיחוּת זֶה בְּיַד רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהוּא יוֹתֵר מִמֶּנִּי״, וְהֵשִׁיבוֹ ה׳ כִּי אֵינוֹ חָפֵץ אֶלָּא בְּמֹשֶׁה. וְהִנֵּה הָעִנְיָן יַגִּיד שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא מְצִיאוּת חֵן וְלֹא לְצַד הַהַשָּׂגָה בַּמֻּשְׂכָּלוֹת, שֶׁהֲרֵי הִכִּיר מֹשֶׁה בְּעֵינֵי שִׂכְלוֹ כִּי רַבִּי עֲקִיבָא עָצוּם הוּא מִמֶּנּוּ, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא רָצָה ה׳ אֶלָּא בְּמֹשֶׁה, וְזֶה סִימָן לְחֵן. וּמֵעַתָּה אֵיךְ תִּתְנַהֵג עִמִּי בְּמִדָּה זוֹ? אֵין זֶה אֶלָּא שֶׁעֲדַיִן לֹא נוֹדַע לִי מִדּוֹתֶיךָ, לָזֶה שָׁאַל לְהוֹדִיעוֹ מִדּוֹתָיו.