פרק 11

וְדִבֶּר ה׳ וְגוֹ׳ פָּנִים אֶל פָּנִים. הַכַּוָּנָה בָּזֶה הוּא, כְּפִי שִׁעוּר הַהֲכָנָה שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה מֹשֶׁה לְהַקְבָּלַת פְּנֵי שְׁכִינָה, לְאוֹתוֹ שִׁעוּר תִּהְיֶה הַהַשָּׂגָה מִפָּנִים הָעֶלְיוֹנִים, כִּי כְּפִי אֲשֶׁר יָכִין אָדָם עַצְמוֹ לְהַשְׁפָּעַת הַקְּדֻשָּׁה יַשִּׂיג.

וְאָמְרוֹ כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ , יִתְבָּאֵר לְדַרְכֵּנוּ עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (משלי כז:יט) ״כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם״, פֵּרוּשׁ כִּי הַלְּבָבוֹת יַשְׂכִּילוּ בַּנֶּעְלָם אִם לֶאֱהוֹב אִם לִשְׂנוֹא, כִּי כְּפִי אֲשֶׁר יָכִין הָאָדָם לִבּוֹ לֶאֱהוֹב חֲבֵרוֹ כְּמוֹ כֵן יִתְבּוֹנֵן לֵב חֲבֵרוֹ לֶאֱהוֹב אוֹתוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ שֶׁלֹּא יֹאהֲבֵהוּ אִם לֹא יָכִין לִבּוֹ לִהְיוֹת גַּם הוּא רֵעֵהוּ, כְּמוֹ כֵן דִּבֵּר ה׳ פָּנִים אֶל פָּנִים. וּמֵעַתָּה יַבְחִין אָדָם מַה הוּא עִם קוֹנוֹ – אִם לְבָבוֹ יִתְאַוֶּה וְיַחְשׁוֹק בַּה׳ וּבַעֲבוֹדָתוֹ הִנֵּה זֶה סִימָן כִּי ה׳ אֲהֵבוֹ.