פרק 11

לָמָּה ה׳ יֶחֱרֶה וְגוֹ׳. עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה מב,ו) שֶׁאָמְרוּ שֶׁעֵרֶב רַב לְבַד עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, וְהוּא אָמְרוֹ (שמות לב:ז) ״שִׁחֵת עַמְּךָ״, וּלְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּהֶכְרֵחַ לוֹמַר שֶׁהָיְתָה הַהַקְפָּדָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא מִחוּ, וּכְפִי זֶה יִהְיֶה כַּוָּנַת מֹשֶׁה בְּאָמְרוֹ לָמָּה טַעֲנָה הַנִּשְׁמַעַת כִּי כֵּיוָן שֶׁעֵרֶב רַב הֵם הַמַּשְׁחִיתִים אֵין רָאוּי שֶׁיֶּחֱרֶה אַפּוֹ בְּעַמּוֹ שֶׁהֵם יִשְׂרָאֵל, וַהֲגַם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם דִּין וּמִשְׁפָּט, עִם כָּל זֶה לֹא לַחֲרוֹת אַפּוֹ בָּהֶם, וּמִמּוֹצָא דָבָר אַתָּה יוֹדֵעַ כִּי הִסְכִּים עַל הַשְׁמָדַת עֵרֶב רַב. וְאוּלַי כִּי זֶה דִּיֵּק בְּאָמְרוֹ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְלֹא עֵרֶב רַב שֶׁמֵּעַצְמָם יָצְאוּ. וְנִרְאֶה כִּי כָל עֵרֶב רַב שֶׁהָיוּ אָז מֵתוּ, שֶׁאֲפִלּוּ פַּטְרוֹן שֶׁקִּבְּלָם הִסְכִּים עַל כְּלָיָתָם וְגַם אֵין לוֹ פָּנִים לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם אִם עַל קַבָּלָתָם נֶעֱנַשׁ כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה, גַּם אֵין לָהֶם זְכוּת אָבוֹת וְטַעֲנוֹת שֶׁהִזְכִּיר מֹשֶׁה בְּטַעֲנָתוֹ.

וּלְפִי פְּשַׁט הַכָּתוּב שֶׁיִּשְׂרָאֵל עָשׂוּ הָעֵגֶל וְהִשְׁתַּחֲווּ לוֹ, טָעַן מֹשֶׁה כְּנֶגֶד חֵלֶק שֶׁלֹּא עָשׂוּ, כִּי הֲלֹא תִּמְצָא שֶׁמֵּתוּ כָּל עוֹשֵׂי רִשְׁעָה וְהֵם שְׁלֹשָׁה: יֵשׁ שֶׁעָבְדוּ בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה, וְיֵשׁ בְּעֵדִים לְבַד, וְיֵשׁ בְּהַתְרָאָה לְבַד, וְכָל אֵלּוּ מֵתוּ וְלֹא נִשְׁאֲרוּ אֶלָּא מִי שֶׁלֹּא הָיוּ בּוֹ אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה, וַה׳ אָמַר לְמֹשֶׁה ״וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל״, זֶה יוֹרֶה שֶׁבִּקֵּשׁ לַעֲקֹר אֶת הַכֹּל, לָזֶה צָעַק לִבּוֹ אֶל ה׳ לָמָּה ה׳ יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ , פֵּרוּשׁ, בְּאוֹתָם שֶׁלֹּא עָבְדוּ כָּל עִקָּר וְלֹא מָרְדוּ בְּךָ, כִּי עַל טַעֲנַת הָעַרְבָנוּת לֹא יֵעָקֵר מֵהֶם זִכְרוֹן עַמֶּךָ.

אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ וְגוֹ׳. בְּטַעֲנָה בָּא לִסְתּוֹר מַה שֶׁאָמַר וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי וְגוֹ׳, כִּי לֹא יִתָּכֵן שֶׁיִּמָּצֵא הֲכָנַת אוֹשֶׁר הַצִּדְקוּת כַּאֲשֶׁר יִמָּצֵא בְּעַם זֶה כִּי הֵם הוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם, מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּנֵי מֹשֶׁה אֲשֶׁר יָקוּם ה׳ אֵינָם בְּגֶדֶר זֶה. וַהֲלֹא תִּמְצָא כִּי תְּחִלַּת דְּבַר ה׳ בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת (שמות כ:ב) אָמַר ״אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ״ וְגוֹ׳, זֶה יוֹרֶה כִּי יְצִיאַת מִצְרַיִם הוּא דָּבָר הַמַּעֲמִיד הִשְׁתַּעְבְּדוּתָם לַבּוֹרֵא, וְלֵךְ נָא רְאֵה מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפֵרוּשׁ פָּסוּק זֶה. וְעוֹד בְּכָל הַמִּצְווֹת תִּמְצָא רֶמֶז יְצִיאַת מִצְרַיִם, וְאִם אֵלּוּ לֹא יַעַמְדוּ בַּעֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ מִכָּל שֶׁכֵּן הַבָּאִים מִמֹּשֶׁה אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ וְאֵינָם בְּגֶדֶר יְצִיאַת מִצְרַיִם. וּמֵעַתָּה הֶפְסֵד זֶה אֵין לוֹ תִּקּוּן בִּבְנֵי מֹשֶׁה. וְאָמְרוֹ בְּכֹחַ גָּדוֹל פֵּרוּשׁ, וְיֵשׁ לָחוּשׁ לְמַה שֶׁבָּא בְּכֹחַ גָּדוֹל לְבַל יַפְסִידֶנּוּ.

עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ אֲשֶׁר וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, לְצַד כִּי ה׳ אָמַר אֵלָיו שִׁחֵת עַמְּךָ שֶׁלֹּא רָצָה לְכַנּוֹתָם אֵלָיו, אִם כֵּן אֵיךְ יָשׁוּב מֹשֶׁה לְהַזְכִּירָם לְפָנָיו בְּשֵׁם ״עַמְּךָ״ שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁשְּׁלָלוֹ ה׳? אֲשֶׁר עַל כֵּן דִּקְדֵּק בִּלְשׁוֹנוֹ וְאָמַר הוֹצֵאתָ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, לֹא לְצַד שֶׁהֵם עַמְּךָ עֲדַיִן אֲנִי קוֹרֵא אוֹתָם עַמְּךָ, אֶלָּא לִבְחִינָה זוֹ אֲשֶׁר וְגוֹ׳.