פרק 14

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה חָזַר לְצַוּוֹת עַל שְׁמִירַת שַׁבָּת וְלָתֵת טַעַם חָדָשׁ ״כִּי קֹדֶשׁ״. וְנִרְאֶה כִּי לְפִי שֶׁקָּדַם לְהַתִּיר חִלּוּל שַׁבָּת לְחוֹלֶה כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּפָסוּק שֶׁלִּפְנֵי זֶה, וְחָשׁ שֶׁיִּטְעֶה הַטּוֹעֶה כִּי לְגַבֵּי חוֹלֶה זֶה נַעֲשָׂה שַׁבָּת חוֹל וְיֵשׁ לְחַלְּלוֹ אֲפִלּוּ לִפְרָטֵי הָרְפוּאָה שֶׁאֵין בָּהֶם פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ, תַּלְמוּד לוֹמַר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא , פֵּרוּשׁ בִּקְדֻשָּׁתָהּ עוֹמֶדֶת לְכָל שְׁאָר הַפְּרָטִים שֶׁאֵין בָּהֶם פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ.

עוֹד יִתְבָּאֵר עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מנחות סד.) אֲמָדוּהוּ לִשְׁתֵּי גְּרוֹגָרוֹת וְכוּ׳, וְהָיוּ שְׁנֵי עוּקְצִים, אֶחָד יֵשׁ בּוֹ שְׁתֵּי גְּרוֹגְרוֹת וְאֶחָד יֵשׁ בּוֹ שָׁלֹשׁ, לֹא יִכְרְתוּ אֶלָּא עוֹקֶץ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁתַּיִם וְלֹא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שָׁלֹשׁ, עַד כָּאן. וְהִנֵּה בִּבְחִינַת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם אֶחָד הוּא בֵּין אִם יִכְרוֹת בַּעַל שְׁתַּיִם אוֹ בַּעַל שָׁלֹשׁ, אֲבָל בְּעֵרֶךְ מַעֲשֶׂה הַנַּעֲשֶׂה בְּשַׁבָּת יִשְׁתַּנֶּה הֱיוֹת כְּרִיתַת שְׁתַּיִם לִכְרִיתַת שָׁלֹשׁ. וְהוּא אָמְרוֹ וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת , פֵּרוּשׁ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה נַעֲשֶׂה בָּהּ דְּבַר מְלָאכָה שֶׁאֵין צֹרֶךְ בּוֹ לְאוֹתוֹ חוֹלֶה, כִּי קֹדֶשׁ הִיא , תָּלָה הַדָּבָר בְּשַׁבָּת, וְאִם כֵּן כְּשֶׁיִּכְרְתוּ עוֹקֶץ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שָׁלֹשׁ וְאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לִשְׁתַּיִם, נִמְצֵאת שַׁבָּת מְחֻלֶּלֶת בְּעֵרֶךְ הַשָּׁלֹשׁ, וְזֶה הִיא חִלּוּל קְדֻשָּׁתָהּ, כִּי גַּם בְּעֵרֶךְ חוֹלֶה זֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה עוֹמֶדֶת שַׁבָּת בִּקְדֻשָּׁתָהּ.

מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת. אָמַר מְחַלְלֶיהָ לְשׁוֹן רַבִּים וְגָמַר אוֹמֶר בִּלְשׁוֹן יָחִיד, יִתְבָּאֵר עַל פִּי מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ כִּי יֵשׁ מְחַלֵּל בָּאוֹפֶן הַנִּזְכָּר שֶׁהוּתַּר לִכְרוֹת עוֹקֶץ שֶׁל שְׁתֵּי תְּאֵנִים לְחוֹלֶה וְכָרַת בַּעַל שָׁלֹשׁ, וְיֵשׁ שֶׁכָּרַת לְלֹא צֹרֶךְ, וּשְׁנֵיהֶם נִקְרָאִים מְחַלְּלִים, אֲבָל אֵינוֹ חַיָּב מִיתָה אֶלָּא אֶחָד מֵהֶם, אֲבָל הַכּוֹרֵת לִרְפוּאַת מְסֻכָּן שֶׁכָּרַת בִּמְקוֹם שֶׁל שְׁנַיִם שֶׁל שָׁלֹשׁ, וְהוֹאִיל וְעִקַּר הַמְּלָאכָה בִּרְשׁוּת נַעֲשֵׂית אֵינוֹ בֶּן מָוֶת.

וּלְפִי פְּשַׁט הַכָּתוּב יִרְצֶה, מְחַלְלֶיהָ – בֵּין עוֹשֶׂה בִּפְנֵי עֵדִים וְאַחַר הַהַתְרָאָה, בֵּין עוֹשֶׂה בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ. אֶחָד מֵהֶם שֶׁהוּא הָעוֹשֶׂה בִּפְנֵי עֵדִים וְהוּתְרָה הוּא שֶׁיָּמוּת, אֲבָל הַשֵּׁנִי לֹא יוּמַת אֶלָּא וְנִכְרְתָה וְגוֹ׳ בְּמִשְׁפַּט אֵל עֶלְיוֹן.

עוֹד יִרְצֶה עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קו:) יָשַׁב הָאֶחָד עַל הַפֶּתַח וְלֹא מִלְּאָהוּ, וְיָשַׁב הַשֵּׁנִי וּמִלְּאָהוּ – הַשֵּׁנִי חַיָּב. וְהוּא אָמְרוֹ מְחַלְלֶיהָ , פֵּרוּשׁ, לְצַד שֶׁלֹּא הָיְתָה מְלָאכָה זוֹ נַעֲשֵׂית אֶלָּא בְּאֶמְצָעוּת שְׁנַיִם אֵלּוּ, שֶׁהֲרֵי זוּלַת הָרִאשׁוֹן לֹא הָיָה נִצּוֹד, וְנִמְצְאוּ שְׁנַיִם חִלְּלוּהָ, וְהוּא אָמְרוֹ מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת – אֶחָד מֵהֶם לְבַד הוּא שֶׁחַיָּב.

עוֹד יִתְבָּאֵר עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ביצה לד.) וְזֶה לְשׁוֹנָם: אֶחָד מֵהֶם מֵבִיא אֶת הָאוּר, וְאֶחָד מֵבִיא אֶת הָעֵצִים, וְאֶחָד שׁוֹפֵת אֶת הַקְּדֵרָה, וְאֶחָד מֵבִיא אֶת הַמַּיִם. מַסִּיק בַּגְּמָרָא שֶׁאִם מֵבִיא הָאוּר הָיָה לְבַסּוֹף הוּא חַיָּב וְכֻלָּן פְּטוּרִים, וְהוּא אָמְרוֹ מְחַלְלֶיהָ אֶחָד מֵהֶם הוּא שֶׁחַיָּב מִיתָה וְכֻלָּן פְּטוּרִים:

מוֹת יוּמָת. כְּבָר פֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת מִשְׁפָּטִים (שמות כא:יב) טַעַם הַכֶּפֶל, כִּי זֶה הָאִישׁ בֶּן מָוֶת הוּא לַשָּׁמַיִם וּמַרְשֶׁה ה׳ הַתַּחְתּוֹנִים לְהָמִית בֶּן מָוֶת זֶה, וְלִשְׁלוֹל בֶּן מָוֶת אַחֵר שֶׁלֹּא יִהְיֶה דִּינוֹ מָסוּר לַבְּרִיּוֹת אֶלָּא לַשָּׁמַיִם, וְהוּא מַה שֶׁהִזְכִּיר בְּסָמוּךְ כָּל הָעוֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה וְגוֹ׳:

כִּי כָּל הָעוֹשֶׂה. פֵּרוּשׁ, טַעַם שֶׁזָּכַרְתִּי לְךָ לְשׁוֹן יָחִיד בִּ״מְחַלְלֶיהָ״, לֹא יַחְשֹׁב הַחוֹשֵׁב שֶׁהַמְחַלֵּל הָאַחֵר שֶׁאֵינוֹ בְּעֵדִים וְכוּ׳ אֵין לוֹ עֹנֶשׁ מִיתָה כָּל עִקָּר, אֶלָּא הוּא כְּעוֹבֵר עַל לָאו וַעֲשֵׂה שֶׁל קְדֻשַּׁת שַׁבָּת – לֹא כֵן הוּא, אֶלָּא כָּל הָעוֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ וַאֲפִלּוּ בְּלֹא עֵדִים וְהַתְרָאָה. וּמֵעַתָּה מַה שֶׁמִּעֵט הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ לְשׁוֹן יָחִיד אֵינוֹ אֶלָּא לְעִנְיַן עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט בְּבֵית דִּין שֶׁל מַטָּה. וּלְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק מְחַלְלֶיהָ כִּי מַה שֶׁמִּעֵט הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ לְשׁוֹן יָחִיד הוּא מִי שֶׁכָּרַת עוֹקֶץ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שָׁלֹשׁ לְחוֹלֶה שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא שְׁתַּיִם, שֶׁאֲפִלּוּ הָיָה בְּהַתְרָאָה וְעֵדִים פָּטוּר, הֻצְרַךְ לוֹמַר כִּי כָּל הָעוֹשֶׂה וְגוֹ׳, שֶׁלֹּא תַחְשֹׁב בְּמַשְׁמָעוּת הַמִּעוּט שֶׁבָּא עַל הָעוֹשֶׂה בְּמֵזִיד בְּלֹא עֵדִים כַּנִּזְכָּר וְאֵין בּוֹ עֹנֶשׁ, תַּלְמוּד לוֹמַר כִּי וְגוֹ׳.