פרק 11
מתוך אור החיים על שמות · רבי חיים בן עטר זצ"ל
לַקֹּדֶשׁ. פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁכָּל הַמַּעֲשִׂים הָרְשׁוּמִים בַּפָּרָשָׁה לֹא נֶאֱסַר מַעֲשֵׂיהֶם לַהֶדְיוֹט, זוּלַת שְׁנֵי דְּבָרִים אֵלּוּ שֶׁהֵם שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּקְטֹרֶת הַסַּמִּים, לָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר בָּהֶם לַקֹּדֶשׁ , לוֹמַר אוֹתָם שֶׁתְּכוּנַת מַעֲשֵׂיהֶם מְיֻחָדִים לַקֹּדֶשׁ, וְהַקְּדֻשָּׁה חָלָה עַל מַתְכֹּנֶת הַדָּבָר לְצַד תְּכוּנָתוֹ לְבַד, מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּכָל הַמַּעֲשִׂים שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁכָּל שֶׁלֹּא קָרָא עָלָיו קֹדֶשׁ אֵינוֹ קֹדֶשׁ.