פרק 2

רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם. אוּלַי שֶׁיְּכַוֵּן לוֹמַר שֶׁיִּרְאוּ רֶמֶז הָעִנְיָן בִּשְׁמוֹ וְשֵׁם אֲבוֹתָיו, בְּצַלְאֵל שֶׁעָשָׂה צֵל לָאֵל, בֶּן אוּרִי שֶׁעָשָׂה מָקוֹם לַאֲשֶׁר אוֹר לוֹ, בֶּן חוּר שֶׁעָשָׂה יִשְׂרָאֵל בְּנֵי חוֹרִין מֵעֲוֹן הָעֵגֶל, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה נא,ד) בְּפָסוּק ״מִשְׁכַּן הָעֵדוּת״ – עֵדוּת לַכֹּל שֶׁנִּמְחַל לָהֶם עֲוֹן הָעֵגֶל, הֲרֵי שֶׁנִּרְשַׁם בּוֹ הַדָּבָר בִּשְׁמוֹ וְשֵׁם אֲבוֹתָיו. וּבָזֶה יָבֹא עַל נָכוֹן אָמְרוֹ וָאֲמַלֵּא בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו, לוֹמַר מִלְּבַד זוֹ עוֹד אֲנִי מוֹסִיף בּוֹ מְלַאי מֵהַחָכְמָה. וְאָמְרוֹ בְּחָכְמָה וְלֹא אָמַר חָכְמָה, וְאוּלַי שֶׁיְּכַוֵּן עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות נה,א) בְּפָסוּק (דניאל ב:כא) ״יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין״, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן חָכְמָה אֶלָּא לְמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חָכְמָה וְכוּ׳, וְהוּא אָמְרוֹ וָאֲמַלֵּא וְגוֹ׳ בְּחָכְמָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אוֹסִיף לְמַלְּאוֹתוֹ יוֹתֵר, וְכֵן בִּתְבוּנָה וְגוֹ׳.