פרק 32

קֹדֶשׁ הוּא. פֵּרוּשׁ תְּכוּנָתוֹ, וַאֲפִלּוּ יַעֲשֵׂהוּ מֵחוּלִּין, וְהָעוֹשֶׂה בְּמַתְכֻּנְתּוֹ כְּמַעֲלֶה עוֹלָה וְחַטָּאת לְעַצְמוֹ, וְאִם עֲשָׂאוֹ לְהִתְלַמֵּד בּוֹ אוֹ עַל מְנָת לִתְּנוֹ לַצִּבּוּר מֻתָּר, כֵּן אָמְרוּ בִּכְרֵתוֹת (ה.).

עוֹד נִרְאֶה אָמְרוֹ קֹדֶשׁ הוּא קֹדֶשׁ יִהְיֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״קֹדֶשׁ הוּא״ – זֶה שֶׁמֶן שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה שֶׁקְּדֻשָּׁתוֹ יְתֵרָה, שֶׁהַסָּךְ מִמֶּנּוּ חַיָּב כָּרֵת, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר בְּסָמוּךְ ״וַאֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ״, וְאָמְרוּ בִּכְרֵתוֹת (ו,א) ״מִמֶּנּוּ״ – פֵּרוּשׁ מִשֶּׁמֶן שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה וְלֹא מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה זוּלָתוֹ. וְאָמְרוֹ קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם – זֶה שֶׁמֶן דּוֹרוֹת שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה לִקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל שֶׁמֶן מֹשֶׁה, וְאֵין חַיָּב אֶלָּא הָרוֹקֵחַ כָּמוֹהוּ. וְתֵבַת ״מִמֶּנּוּ״ לְבַד לֹא תַּסְפִּיק, שֶׁזּוּלָתָהּ הָיִיתִי אוֹמֵר עַד שֶׁיִּמְשְׁחֶנּוּ כֻּלּוֹ.

וְרַזַ״ל (כריתות ו,א) דָּרְשׁוּ מִפָּסוּק זֶה שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹתָהּ בִּמְקוֹם קֹדֶשׁ. וּלְדִבְרֵיהֶם הָיָה לוֹ לוֹמַר כֵּן בְּמִצְוָתוֹ, לֹא בְּאַזְהָרַת ״לֹא תַעֲשׂוּ כָּמוֹהוּ״. וְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵינָם אֶלָּא אַסְמַכְתָּא לַהֲלָכוֹת שֶׁבְּיָדָם, וּדְבָרֵינוּ הֵם פְּשַׁט הַכָּתוּב.