פרק 41

וְהִלְבַּשְׁתָּ אוֹתָם וְגוֹ׳ וּמָשַׁחְתָּ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, אַחַר שֶׁיַּלְבִּישֵׁם בְּעוֹד הַבְּגָדִים עֲלֵיהֶם יִמְשָׁחֵם וְלֹא קֹדֶם, וּבָזֶה הִגִּיעָתָם הַכְּהֻנָּה לְיָדָם, וְהוּא אָמְרוֹ וּמִלֵּאתָ אֶת יָדָם. וְאוּלַי כִּי יְכַוֵּן בְּאָמְרוֹ אֶת יָדָם בָּזֶה לוֹמַר כִּי בְּאֶמְצָעוּת הַמַּעֲשֶׂה הֵם נִשְׁפָּעִים בִּבְחִינַת הַחֶסֶד הַמִּתְיַחֶסֶת לַיָּד הַגְּדוֹלָה, וְהָבֵן:

וְקִדַּשְׁתָּ. פֵּרוּשׁ, בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת, כְּאָמְרוֹ ״וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְקַדֵּשׁ אֹתָם״ (שמות כט:א). וְטַעַם שֶׁהִזְכִּיר הַדָּבָר כָּאן, לוֹמַר שֶׁלֹּא יְקַדֵּשׁ אוֹתָם עַד שֶׁיַּקְדִּים לַעֲשׂוֹת הַלְּבִישָׁה וְהַמְּשִׁיחָה, וְהָבֵן: