פרק 27

וְאִם שֵׁן עַבְדּוֹ. טַעַם שֶׁלֹּא כָּלַל הַכָּתוּב שֵׁן וְעַיִן וְחִלְּקָם בִּשְׁתֵּי מִצְווֹת, יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּקִדּוּשִׁין (קידושין כד:) אָמַר רַבִּי שֵׁשֶׁת: הָיְתָה עֵינוֹ סְמוּיָה וַחֲטָטָהּ – יוֹצֵא לְחֵרוּת. וּלְפִי זֶה יֵשׁ בָּעַיִן שְׁנֵי דִּינִים שֶׁל שִׁחְרוּר: הָאֶחָד – אִם כִּהָה עֵינוֹ, הֲגַם שֶׁלֹּא חֲטָטָהּ, כַּמּוּבָן שָׁם בְּקִדּוּשִׁין שֶׁהֲגַם שֶׁלֹּא נֶחְטְטָה, כָּל שֶׁחִסֵּר מְאוֹרָהּ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ – יָצָא לְחֵרוּת. וְהַשֵּׁנִי – שֶׁהֲגַם שֶׁהָיְתָה כְּהוּיָה, אִם חֲטָטָהּ – יָצָא לְחֵרוּת. וְאִם הָיָה הַכָּתוּב כּוֹלֵל אוֹתָם בְּדִין אֶחָד, הָיִינוּ לוֹמְדִין בָּעַיִן כְּדִין הַשֵּׁן: מַה שֵׁן בִּטּוּלָהּ הוּא נְפִילָתָהּ, גַּם עַיִן בִּטּוּלָהּ הוּא נְפִילָתָהּ, אֲבָל כִּהוּי שֶׁאֵינוֹ מְחַסֵּר כְּלָל מֵהָעַיִן – לֹא יָצָא לְחֵרוּת.