פרק 18

וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים וְגוֹ׳ וְלֹא יָמוּת. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר וְלֹא יָמוּת , וְלֹא סָמַךְ לְהָבִין כִּי בְּלֹא יָמוּת מְדַבֵּר הַכָּתוּב, בֵּין מִמַּה שֶׁקָּדַם בְּמִשְׁפַּט אִם יָמוּת, בֵּין מִמַּה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר ״אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ״ וְגוֹ׳?

אָכֵן הַכַּוָּנָה הִיא לוֹמַר שֶׁאֵין חִיּוּב לָתֵת שֶׁבֶת וְרִפּוּי אֶלָּא אִם לֹא יָמוּת, אֲבָל אִם יָמוּת לֹא יִתֵּן שֶׁבֶת וְרִפּוּי, וְלָזֶה לֹא אָמַר הַכָּתוּב ״שִׁבְתּוֹ יִתֵּן״ וְגוֹ׳ אֶלָּא אַחַר שֶׁעָמַד מֵחָלְיוֹ וְהִתְהַלֵּךְ.

וּמִסְתַּפֵּק אֲנִי אִם אֲמָדוּהוּ לְמִיתָה וְלֹא מֵת, אִם נֹאמַר מַעֲשֵׂה נִסִּים נַעֲשׂוּ לוֹ שֶׁלֹּא מֵת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין מב,א) בִּטְרֵפָה שֶׁאֵינָהּ חַיָּה וְאִם חָיְתָה מַעֲשֵׂה נִסִּים נַעֲשׂוּ לָהּ (חולין מג,א), כְּמוֹ כֵן בְּמַה שֶׁלְּפָנַי כָּאן, אִם לֹא מֵת – נֵס הוּא זֶה וְחִיּוּב שֶׁבֶת וְרִפּוּי כֵּיוָן שֶׁפָּקַע פָּקַע, אוֹ דִּלְמָא הֲרֵי לֹא מֵת וְחַיָּב בְּשֶׁבֶת, וּמִדִּבְרֵי רַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק ד׳ מַשְׁמָע כִּי כָל שֶׁלֹּא מֵת הֲגַם שֶׁאֲמָדוּהוּ לְמִיתָה חַיָּב בְּשֶׁבֶת וְרִפּוּי.

שׁוּב מָצָאתִי שֶׁאָמְרוּ בַּמְּכִילְתָּא, וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״וְלֹא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב״ – הָא אִם הִכָּהוּ הַמַּכֶּה מַכָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית – פָּטוּר מֵהַשֶּׁבֶת וְהָרִפּוּי, עַד כָּאן. מַשְׁמַע אֲפִלּוּ לֹא מֵת, מִמַּה שֶׁתּוֹלֶה הַטַּעַם בַּמַּכָּה וְלֹא אָמַר ״הָא אִם יָמוּת״.

וְנִרְאֶה שֶׁכַּוָּנַת הַתַּנָּא לוֹמַר שֶׁצָּרִיךְ לִפָּטֵר מִן הַשֶּׁבֶת דַּוְקָא אִם מֵת עַל יְדֵי מַכָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית, אֲבָל אִם מֵת בְּמַכָּה שֶׁאֵין בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית, שֶׁאָז פָּטוּר הַמַּכֶּה מִמִּיתָה, יִתְחַיֵּב לָתֵת שֶׁבֶת וְרִפּוּי, אִם לֹא נָתַן לוֹ בַּחַיִּים חַיּוּתוֹ לְצַד אֵיזוֹ סִבָּה, יִתְחַיֵּב לָתֵת לְיוֹרְשָׁיו כָּל מַה שֶׁנּוֹגֵעַ לַאֲבִיהֶם אִם חַי.