פרק 12

מַכֵּה אִישׁ וָמֵת. פֵּרוּשׁ, אֵין צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה הַמִּיתָה בִּשְׁעַת הַהַכָּאָה עַצְמָהּ, כְּמוֹ שֶׁתֹּאמַר שֶׁיִּשְׁחָטֶנּוּ אוֹ יִשְׂרְפֶנּוּ אוֹ יַחְנְקֶנּוּ שֶׁמּוֹצִיא נִשְׁמָתוֹ מִמֶּנּוּ בְּיָדוֹ מַמָּשׁ, אֶלָּא אֲפִילוּ מֵת אַחַר כָּךְ בְּכֹחַ הַהַכָּאָה חַיָּיב, אֶלָּא אִם כֵּן עָמַד מֵחָלְיוֹ, דִּכְתִיב (שמות כא:יט) ״אִם יָקוּם״. וְחִדּוּשׁ מַשְׁמִיעֵנוּ מַה שֶׁאֵין הַדִּין כֵּן בְּהוֹרֵג בְּשׁוֹגֵג, שֶׁאֵינוֹ חַיָּיב לִגְלוֹת אֶלָּא דַּוְקָא אִם מֵת בְּיָדוֹ, כִּדְתַנְיָא בְּפֶרֶק מִי שֶׁאֲחָזוֹ (גיטין ע,א): שָׁחַט בּוֹ שְׁנַיִם אוֹ רוֹב שְׁנַיִם הֲרֵי זֶה אֵינוֹ גוֹלֶה, מִשּׁוּם דְּחַיְישִׁינָן שֶׁמָּא הָרוּחַ בִּלְבְּלַתּוּ אוֹ הוּא פִּרְכֵּס וְקֵירַב מִיתָתוֹ וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת כִּי דַּוְקָא בְּהוֹרֵג בְּשׁוֹגֵג אָנוּ דָּנִים דִּין זֶה, דִּבְהָכִי תַּלְיָא, דִּכְתִיב ״וַיַּפֵּל עָלָיו וַיָּמֹת״ (במדבר לה:כג), מַשְׁמַע לֵיהּ לְאַלְתַּר, אַף עַל פִּי שֶׁבְּמֵזִיד חַיָּיב אֲפִילוּ לֹא מֵת לְאַלְתַּר, יֵשׁ חִלּוּק בֵּין מִיתָה לְגָלוּת, עַד כָּאן. וְהֵם דְּבָרֵינוּ שֶׁדִּיַּקְנוּ בְּאָמְרוֹ בְּמֵזִיד מַכֵּה אִישׁ וָמֵת וְלֹא אָמַר הוֹרֵג אִישׁ וְגוֹ׳, לוֹמַר אֲפִילוּ הֲרָגוֹ עַתָּה וּמֵת אַחַר כַּמָּה יָמִים. וּבְשׁוֹגֵג דִּקְדֵּק לוֹמַר אִנָּה לְיָדוֹ , פֵּרוּשׁ, שֶׁהֲרָגוֹ בְּיָדוֹ מַמָּשׁ. וְכֵן מַשְׁמַע מִדִּבְרֵי רַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק ה׳ מֵהִלְכוֹת רוֹצֵחַ, וְלֹא כֵן דַּעַת הָרַאֲבַ״ד שֶׁאֵינוֹ מְחַלֵּק, יְעוּיַּן שָׁם דִּבְרֵיהֶם, וְאֵין דְּבָרָיו נִרְאִים בְּשׁוּם אוֹפֶן בָּעוֹלָם, וְאֵין כָּאן מְקוֹם פִּלְפּוּל הַפּוֹסְקִים.

מוֹת יוּמָת. טַעַם הַכֶּפֶל בְּדִין זֶה וּבְדִין מַכֵּה וּמְקַלֵּל יוֹלְדָיו וּבִגְנֵבַת אִישׁ וּבְהַכָּאַת עַבְדּוֹ וְכַדּוֹמֶה. דַּע כִּי מִשְׁפְּטֵי ה׳ הוּא הַשּׁוֹפֵט כָּל הָעוֹלָם לְהָמִית לְעוֹשֵׂי רִשְׁעָה, אֶלָּא שֶׁבָּחַר לָתֵת קְצָת מֵהֶם לְשׁוֹפְטֵי אֶרֶץ לְהָמִית הָרְשׁוּמִים בְּתוֹרַת ה׳, לִטְעָמִים רַבִּים, מֵהֶם נִגְלוּ לָנוּ מֵהִתְבּוֹנְנוּת הַתּוֹרָה, וְכָהֵנָּה וְכָהֵנָּה יִשְׁפּוֹט הוּא הָאָדוֹן לְמַעְלָה כְּבוֹעֵל נִדָּה וּמְחַלֵּל יוֹם כִּפּוּר וּכְאוֹכֵל חֵלֶב וְכַדּוֹמֶה, הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לִפְגֹעַ בּוֹ. וְלָזֶה אָמַר הַכָּתוּב מוֹת יוּמָת , פֵּרוּשׁ אוֹתוֹ שֶׁהוּא בֶּן מָוֶת יוּמַת עַל יֶדְכֶם, כִּי בֶן מָוֶת הוּא הֲגַם שֶׁלֹּא יוּמַת מִכֶּם. וְלָזֶה אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות ל,א) הֲגַם שֶׁיִּבְטְלוּ הַדַּיָּנִים, דִּינָם לֹא בָּטֵל וְיִשְׁפְּטֵהוּ הַשּׁוֹפֵט לְעוֹלָם. וְלָזֶה בְּדִין שׁוֹר שֶׁנָּגַח אָדָם וְהוּעַד בִּבְעָלָיו אָמַר ״וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת״, כִּי שָׁם אֵין מִיתָה אֶלָּא בִּידֵי שָׁמַיִם וְלֹא מְסָרוֹ לְבֵית דִּין, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא) ״יוּמָת״ – בִּידֵי שָׁמַיִם. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא לא,ב) אָמְרוּ עוֹד בָּזֶה דָּבָר.