פרק 20

לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ תֵּיבַת אִתִּי. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא) דָּרְשׁוּ שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ הַכְּרוּבִים אַרְבָּעָה, וְהוּא אָמְרוֹ אֱלֹהֵי זָהָב שֶׁמַּעֲלֶה עֲלֵיהֶם כְּאִלּוּ עָשׂוּ אֱלֹהֵי זָהָב, וְלֹא יַעֲשׂוּ הַשְּׁנַיִם שֶׁל כֶּסֶף וְאִם עָשׂוּ מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם וְכוּ׳, גַּם שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ צוּרָה לְדִמְיוֹן ה׳ לְהִשְׁתַּחֲווֹת לָהּ (ראש השנה כד,א) וְכַוָּנָתָם לַה׳ וְלֹא צוּרַת שַׁמָּשִׁים שֶׁל ה׳. וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ הַכָּתוּב בְּדִקְדּוּק עוֹד לָמָּה חָזַר לוֹמַר פַּעַם שְׁנִיָּה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם וְלֹא הִסְפִּיק בְּמַה שֶׁקָּדַם לוֹמַר לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי וְגוֹ׳. עוֹד לָמָּה דִּקְדֵּק לוֹמַר תֵּיבַת לָכֶם ?

אָכֵן יְכַוֵּן ה׳ לְצַוּוֹת עַל שְׁנֵי מִינֵי עֲבוֹדוֹת אֵל אַחֵר: הָאֶחָד הוּא הָעוֹבֵד בֶּאֱמוּנַת לִבּוֹ כִּי מַאֲמִין בָּהּ וְכוֹסֵף לְעָבְדָהּ, וּכְנֶגְדָּהּ אָמַר לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף , פֵּרוּשׁ אֱלֹהֵי בְּכוֹסֶף, וְזֶה יוֹרֶה עַל הָעוֹבֵד מֵאֱמוּנַת לִבּוֹ. וְדִקְדֵּק לוֹמַר אִתִּי כִּי הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה בִּרְצוֹן נַפְשׁוֹ הוּא מַמְשִׁיךְ בְּשֹׁרֶשׁ נַפְשׁוֹ בְּחִינַת הָרַע שֶׁבְּשֹׁרֶשׁ הֶעָוֹן הַהוּא, וְהוּא סוֹד (איכה רבה א,לא) נָחָשׁ הַמְקַנֵּן בְּמִגְדָּל, כִּי כְּבָר הוֹדִיעָנוּ הַכָּתוּב כִּי נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל, דִּכְתִיב (דברים לב:ט) ״חֵלֶק ה׳ עַמּוֹ״, וּבְעָבְדוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה בֶּאֱמוּנַת נַפְשׁוֹ נוֹתֵן מָקוֹם לְס״מ לִיכָּנֵס בִּמְקוֹם שֹׁרֶשׁ הַנֶּפֶשׁ הַהִיא שֶׁהוּא מְקוֹם הַקְּדֻשָּׁה, וְהוּא שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה (משלי ל:כב) ״תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ״, וְהוּא אָמְרוֹ לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי , וְאָמַר אֱלֹהֵי כֶסֶף פֵּרוּשׁ לְשׁוֹן כּוֹסֶף שֶׁהוּא עוֹבְדוֹ מִכָּסְפוֹ בּוֹ, רַחֲמָנָא לִצְלָן.

וְהַשֵּׁנִי, הַיּוֹדֵעַ בְּלִבּוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה כִּי הַכֹּל הוּא צוֹאָה בְּלִי מָקוֹם, אֲבָל עוֹבְדָהּ לְסִבַּת הֲנָאָה לַהֲנָאַת הַמּוֹעִיל, כְּמוֹ שֶׁתֹּאמַר שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ מָמוֹן עַל מְנָת לְעָבְדָהּ, וְיֹאמַר הָאָדָם בְּלִבּוֹ ״רַחֲמָנָא לִבָּא בָּעֵי״ וּבְלִבִּי אֲנִי מְחָרֵף וּמְגַדֵּף בַּעֲבוֹדָה זָרָה זוֹ וְאֵין מַעֲשַׂי אֶלָּא לְתַכְלִית הָרֶוַח, וּכְנֶגֶד זֶה אָמַר וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם , פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁאֵין לִבּוֹ וְנַפְשׁוֹ מַאֲמִינִים בָּהּ דָּבָר אֶלָּא לְצַד שֶׁזֶּה אָהַב הַזָּהָב וּבִשְׁבִיל הֲנָאַת זְהָבוֹ הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה, אַף עַל פִּי כֵן לֹא תַעֲשׂוּ.

וְגִלָּה שֶׁחֵטְא זֶה הוּא דַּוְקָא בִּבְחִינַת הָאָדָם שֶׁהוּא פּוֹגֵם עַצְמוֹ וּמְמַעֵט דְּיוֹקָנוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ לָכֶם לְצַד שֶׁלֹּא חָטָא אֶלָּא בְּמַעֲשֶׂה וְהַמַּחְשָׁבָה מְנַגֶּדֶת כַּגָּלוּי לִפְנֵי יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת, לָזֶה לֹא יַעֲשֶׂה הַחֵטְא סִבָּה שֶׁתַּכְנִיעַ בְּחִינַת הָרַע אֶת בְּחִינַת הַטּוֹב כְּמַעֲשֶׂה הָרִאשׁוֹן.

חסלת פרשת יתרו