פרק 14

וְשִׂים בְּאָזְנֵי וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה נִתְיַחֵד מַאֲמָר זֶה לִיהוֹשֻׁעַ לְבַד. וְאוּלַי כִּי לְצַד שֶׁרָאָה יְהוֹשֻׁעַ עוֹצֶם הַכְעָסַת עֲמָלֵק וְתָקְפּוֹ, וְלֹא הָיָה בּוֹ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת בּוֹ כִּלָּיוֹן אֶלָּא שֶׁהֶחְלִישָׁם לְבַד, וְיֵשׁ בְּלִבּוֹ שֶׁל צַדִּיק אֵיךְ לֹא עָשָׂה ה׳ מַה שֶׁרָאוּי לַעֲשׂוֹת בְּרָשָׁע זֶה, לָזֶה בָּא ה׳ לְהָפִיג צִנָּתוֹ וְצִוָּה לְמֹשֶׁה לֵאמֹר לוֹ בְּאָזְנוֹ, פֵּרוּשׁ כִּי הַדָּבָר הוּא לְהָשִׁיב לְמַה שֶׁבְּלִבּוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ, וְאָמַר לוֹ כִּי לֹא יִדְאַג עַל הַדָּבָר, ״מָחֹה אֶמְחֶה״ וְגוֹ׳, וּדְבַר ה׳ כְּאִלּוּ כְּבָר הָיָה, וְתִהְיֶה זֹאת נֶחָמָתוֹ.

וְטַעַם כֶּפֶל ״מָחֹה״ וְגוֹ׳, אוּלַי שֶׁרָמַז לָנוּ זְמַנִּים שֶׁיִּמְחֶה בָּהֶם: א׳ בִּימֵי שָׁאוּל, וּכְנֶגְדּוֹ אָמַר ״מָחֹה״, ב׳ בִּימֵי מָרְדְּכַי, וּכְנֶגְדּוֹ אָמַר ״אֶמְחֶה״, וְאַחַת לֶעָתִיד, וּכְנֶגְדּוֹ אָמַר ״מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם״.

חסלת פרשת בשלח