פרק 26

שֵׁשֶׁת יָמִים וְגוֹ׳. הַכַּוָּנָה בָּזֶה לְהַזְהִירָם לְבַל יֵצְאוּ לִלְקוֹט, וּפֵרוּשׁ לֹא יִהְיֶה בּוֹ – לֹא יִהְיֶה בּוֹ מַעֲשֶׂה זֶה שֶׁל הַלְּקִיטָה, שֶׁאִם עַל הֲוָיַת הַמָּן כְּבָר אָמַר ״לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה״, וְלָזֶה כְּשֶׁיָּצְאוּ מִן הָעָם לִלְקוֹט אָמַר ה׳ לָהֶם ״עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי״ וְגוֹ׳, הֲרֵי שֶׁעָבְרוּ עַל הַלָּאו, וְהֵיכָן מָצִינוּ אַזְהָרָה זוֹ שֶׁאָמַר לָהֶם כֵּן? וְאִם כַּוָּנָתוֹ עַל דִּיּוּק הַנִּשְׁמָע מֵאָמְרוֹ ״שֵׁשֶׁת יָמִים״ לְבַד, לָאו זֶה לֹא יִקָּרֵא לָאו אֶלָּא עֲשֵׂה כְּדִין לָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה (פסחים מא,א), וְלֹא יֻצְדַּק לוֹמַר לָהֶם עָלָיו ״מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר״ כִּי לְשׁוֹן שְׁמִירָה יֵאָמֵר עַל הַלָּאו.