פרק 4

וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי וְגוֹ׳. לֹא אָמַר הַכָּתוּב ״לֵאמֹר״. גַּם הִתְחִיל לְדַבֵּר נוֹכֵחַ וְסִיֵּם נִסְתָּר ״וְיָצָא הָעָם״ וְגוֹ׳. יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא עה,א) כִּי הַמָּן הָיָה יוֹרֵד לַצַּדִּיקִים פֶּתַח אָהֳלוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לָצֵאת אַחֲרָיו, וְלִשְׁאָר הָעָם הָיָה יוֹרֵד בְּמָקוֹם אַחֵר וְהָיוּ יוֹצְאִים לִלְקוֹט, וְהוּא אָמְרוֹ הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ בְּאֵין צֹרֶךְ לָצֵאת לִלְקוֹט, אֲבָל הָעָם יֵצְאוּ וְיִלְקְטוּ. כְּנֶגֶד מַה שֶׁלֹּא בָּטְחוּ וְקָדְמוּ לִשְׁאוֹל יַשִּׂיגוּהוּ בְּטוֹרַח.

וְטַעַם שֶׁלֹּא אָמַר בִּתְחִלַּת נְבוּאָה זוֹ ״לֵאמֹר״, לְצַד כִּי עֲדַיִן יְצַוֵּהוּ פַּעַם שְׁנִיָּה כָּל הַדְּבָרִים בַּפָּרָשָׁה שֶׁאַחַר זוֹ, אֶלָּא שֶׁהִקְדִּים הַדְּבָרִים לְמֹשֶׁה לִמְצוֹא בְּפִיו מַעֲנֶה, וְתֵכֶף וּמִיָּד הֱשִׁיבָם שֶׁהַנְּבוּאָה נֶאֶמְרָה לוֹ כְּהֶרֶף עַיִן, וְתֵכֶף וּמִיָּד ״וְהִנֵּה כְבוֹד ה׳״:

לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ וְגוֹ׳. כִּי לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם לֹא יִצְטָרֵךְ שׁוּם תִּקּוּן, וּבָזֶה יִהְיוּ פְּנוּיִם מִכֹּל, וְאֶרְאֶה הֲיֵלֵךְ וְגוֹ׳.

עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ טַעַם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ , כְּשֶׁיִּהְיֶה צָרִיךְ לוֹ בְּכָל יוֹם לִמְזוֹנוֹתָיו: