פרק 11

מִי כָמוֹכָה בָּאֵלִם וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, כֵּיוָן שֶׁאָנוּ רוֹאִים מִצְרַיִם שֶׁהוּא הַשַּׂר מִצְרַיִם שְׁמוֹ מֵת, מִי יִדְמֶה לַה׳ בִּבְנֵי אֵלִים?

עוֹד נִרְאֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה טז,א) מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם כְּשֶׁנֶּחְבָּא בְּתוֹךְ הָעָם אֵינוֹ נִכָּר כִּי הוּא זֶה, מַה שֶׁאֵין כֵּן אֱלֹהֵינוּ אוֹת הוּא בִּצְבָאוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ מִי כָמוֹכָה אֲפִילוּ כְּשֶׁאַתָּה בָּאֵלִים בְּלֹא שׁוּם הֶכֵּר הַמְּלוּכָה רָשׁוּם הוּא.

עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא) מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם מוֹרָאוֹ עַל הָרְחוֹקִים יוֹתֵר מֵהַקְּרוֹבִים, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹרָאוֹ עַל הַקְּרוֹבִים יוֹתֵר וְכוּ׳, וְהוּא אָמְרוֹ מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם כִּי שָׁם מַכִּירִים יוֹתֵר, אֲבָל בַּתַּחְתּוֹנִים אֵימָתַי מִי כָמוֹכָה – כְּשֶׁאַתָּה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ, כְּשֶׁאַתָּה נוֹתֵן חוֹזֶק וְאֶדֶר לִבְחִינַת הַקְּדֻשָּׁה, כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר הִשְׁפִּיל גְּאוֹן רֶשַׁע וְהֶאֱדִיר הַקְּדֻשָּׁה:

עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ ״נְהַר דִּינוּר נָגֵד וְנָפִיק מִן קֳדָמוֹהִי״ (דניאל ז:י), וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה יג:) כִּי מִזֵּיעַת הַחַיּוֹת שֶׁמְּזִיעִים בְּעֵת שֶׁאוֹמְרִים קָדוֹשׁ יוֹצֵא נְהַר דִּינוּר, וְהוּא אָמְרוֹ נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ , פֵּרוּשׁ כְּשֶׁמְאַדְּרִים אוֹתוֹ בַּקֹּדֶשׁ, אָז לְצַד הַמּוֹרָא שֶׁנִּכְנָס בַּחַיּוֹת כְּשֶׁמְהַלְּלִים אוֹתוֹ עוֹשֶׂה הַנּוֹרָאוֹת הַהוּא שֶׁמְּזִיעִים נְהַר דִּינוּר.

נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, יֵשׁ לַכֹּל לִירֹא מֵהַגִּיד תְּהִלּוֹתָיו, לְצַד שֶׁמַּעֲשָׂיו כֻּלָּם פֶּלֶא, וּמִי הוּא שֶׁיִּצְטַדֵּק בִּתְהִלּוֹתָיו, כִּי אֵין אָדָם יַשִּׂיג דַּעַת הַמֻּפְלָא לְשַׁבֵּחַ בּוֹ, וְאֵיךְ יְהַלְלוֹ בְּמַדְרֵגָה קְטַנָּה כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּחִינָה מֻפְלֵאת וּמְכֻסֵּת גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה.