פרק 14

ה׳ יִלָּחֵם לָכֶם. פֵּרוּשׁ, לְצַד שֶׁהַפַּחַד שֶׁנָּפַל אֲלֵיהֶם הוּא מֵהַשַּׂר, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּפָסוּק ״וּפַרְעֹה הִקְרִיב״, לָזֶה אָמַר לָהֶם: בִּשְׁלָמָא אִם הָיוּ הֵם הַלּוֹחֲמִים, יְשַׁעֲרוּ כִּי עָצוּם הוּא מֵהֶם, מַה שֶׁאֵין כֵּן לְצַד שֶׁה׳ הוּא הַלּוֹחֵם, אֵין לָחוּשׁ לְאֶלֶף כַּיּוֹצֵא בּוֹ.

עוֹד יִרְצֶה לוֹמַר שֶׁאֲפִלּוּ מִדַּת הָרַחֲמִים תֵּהָפֵךְ לְדִין עַל הַמִּצְרִיִּים לְהִלָּחֵם עִמָּהֶם, וְדִקְדֵּק לוֹמַר לָכֶם כֵּיוָן שֶׁבְּעֵרֶךְ יִשְׂרָאֵל יֵחָשֵׁב הַדָּבָר רַחֲמִים. עוֹד יִרְצֶה יִלָּחֵם לָכֶם כִּי לֹא לְעֶזְרָה לְבַד יִהְיֶה לָהֶם בַּמִּלְחָמָה אֶלָּא הוּא יַעֲרֹךְ כָּל הַמִּלְחָמָה.

וְאָמְרוֹ וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זַ״ל (פתיחתא דאיכה רבתי ל׳) אַרְבָּעָה צַדִּיקִים מַה שֶׁשָּׁאַל זֶה לֹא שָׁאַל זֶה, וַחֲלוּקָּה הַמְּעֻלָּה שֶׁבְּכוּלָן הוּא מַה שֶׁשָּׁאַל חִזְקִיָּה שֶׁאָמַר: אֲנִי אֵין בִּי כֹּחַ לֹא לַהֲרֹג וְלֹא לִרְדֹּף וְלֹא לְהִתְפַּלֵּל, אֶלָּא אֲנִי יָשֵׁן עַל מִטָּתִי וְאַתָּה עוֹשֶׂה. וְכֵן עָשָׂה ה׳, דִּכְתִיב (מלכים ב י״ט:ל״ה): ״בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה׳״ וְגוֹ׳, וְהִיא הַמַּדְרֵגָה שֶׁאָמַר מֹשֶׁה ״וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן״, פֵּרוּשׁ אֲפִלּוּ בִּתְפִלָּה אִם אֵין בָּכֶם כֹּחַ כְּמַאֲמַר חִזְקִיָּה תַּחֲרִישׁוּן וְהוּא יִלָּחֵם לָכֶם. וּלְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּפָסוּק ״הִתְיַצְּבוּ״ שֶׁאָמַר לָהֶם יַעַמְדוּ בִּתְפִלָּה, יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן לְמִדַּת הַדִּין, פֵּרוּשׁ תַּרְבּוּ בִּתְפִלָּה לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם לְהַחֲרִישׁ לְמִדַּת הַדִּין עֲלֵיכֶם.