פרק 14

וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, בְּשָׁעָה שֶׁיִּרְאֶה בִּנְךָ עִנְיַן פִּדְיוֹן בְּכוֹר, אִם יִשְׁאָלְךָ אַתָּה חַיָּב לוֹמַר לוֹ, אֲבָל בְּלֹא שְׁאֵלָה אֵין חִיּוּב אֶלָּא בְּלֵיל פֶּסַח. וְלָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר מָחָר , פֵּרוּשׁ, אֲפִלּוּ לְמָחָר דְּהַיְנוּ כָּל זְמַן שֶׁיִּהְיֶה, וְאָמַר לֵאמֹר , פֵּרוּשׁ, שֶׁתִּהְיֶה כַּוָּנָתוֹ בַּשְּׁאֵלָה שֶׁתֹּאמַר אֵלָיו, אָז הוּא שֶׁתְּשִׁיבֵהוּ בַּדֶּרֶךְ הָאָמוּר, אֲבָל אִם יֹאמַר ״מַה זֹּאת״ בְּדֶרֶךְ זִלְזוּל לֹא לְכַוָּנַת הַתְּשׁוּבָה – לֹא תְּשִׁיבֵהוּ כָּזֶה.

עוֹד יִרְצֶה שֶׁאֵין צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה הַשְּׁאֵלָה בְּלָשׁוֹן זֶה ״מַה זֹּאת״, אֶלָּא הֲגַם שֶׁתִּהְיֶה בְּאֵיזֶה אוֹפֶן שֶׁתִּהְיֶה, כָּל שֶׁהַמְּכֻוָּן שֶׁל הַשְּׁאֵלָה הוּא ״לֵאמֹר מַה זֹּאת״. נִמְצֵינוּ אוֹמְרִים כִּי פָּסוּק זֶה שֶׁלֹּא בְּלֵיל פֶּסַח נֶאֱמַר, אֶלָּא בְּמִצְוַת קְדוּשַּׁת פֶּטֶר רֶחֶם, וְאֵין צוֹרֶךְ בְּהַגָּדָה זוּלַת עַל יְדֵי שְׁאֵלָה. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא) אָמְרוּ כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָּנִים וְכוּ׳, זֶה דֶּרֶךְ דְּרוּשׁ.