פרק 21

וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַהֲגַם כִּי ה׳ אָמַר אֵלָיו ״דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל״, יִהְיֶה פֵּרוּשׁוֹ כְּמַאֲמַר (ויקרא ד:יג) ״וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ״ שֶׁיֵּאָמֵר עַל הַזְּקֵנִים כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בִּמְקוֹמוֹ (תורת כהנים), ״וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם״ יְכַוֵּן לִשְׁאָר הָעָם, כְּמִשְׁפַּט כָּל מִצְווֹת ה׳ לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ מִפִּי מֹשֶׁה (עירובין נד,א).

אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא אָמַר אֶלָּא לַזְּקֵנִים וְהֵם יְדַבְּרוּ לְכָל עֲדַת יִשְׂרָאֵל, וַחֲלוּקָה מִצְוָה זוֹ מִשְּׁאָר מִצְווֹת הַתּוֹרָה כִּי עֲדַיִן לֹא נִכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל בַּבְּרִית וְלֹא הוּחְנְכוּ לְהִכָּנֵס לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת, וְלָזֶה הָיָה מְדַבֵּר לַזְּקֵנִים וְהַזְּקֵנִים כָּל אֶחָד יְדַבֵּר בְּנַחַת וּבְדֶרֶךְ הַמִּתְקַבֵּל לִבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נוֹחִים לַעֲשׂוֹת.