פרק 17

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי שָׁמַרְתִּי הַיּוֹם וְלֹא אֵחַרְתִּי יוֹם אֶחָד, וּבְעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם, לְטַעַם זֶה אַתֶּם גַּם כֵּן לֹא תְּאַחֲרוּ הַמַּצָּה עַד שֶׁתַּחְמִיץ.

וְאָמַר עוֹד וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה , יְצַו כֵּן הָאֵל גַּם כֵּן שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם מְשַׁמֵּר גַּם הַיּוֹם לְבַל יִטְעֶה בַּחֶשְׁבּוֹן, וְלֹא יַקְדִּים וְלֹא יְאַחֵר מֵעֲשׂוֹת אֶת הַיּוֹם הַזֶּה וְלֹא יוֹם אַחֵר בִּמְקוֹמוֹ. וְכָל פֵּרוּשׁ זֶה אוֹמֵר כִּי בְּעֶצֶם יָאִיר יָמִין וּשְׂמֹאל, יָאִיר לָתֵת טַעַם לְמַה שֶׁלְּפָנָיו לִשְׁמִירַת הַמַּצּוֹת, וְיָאִיר לְמַה שֶׁלְּאַחֲרָיו לִשְׁמִירַת הַיּוֹם עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, כִּי בְּעֶצֶם וְגוֹ׳ פֵּרוּשׁ לְטַעַם שֶׁבְּעֶצֶם הַיּוֹם וְגוֹ׳ וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם גַּם כֵּן אֶת הַיּוֹם הַזֶּה.