פרק 26

וְגַם מִקְנֵנוּ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר אַחַר שֶׁכְּבָר אָמַר אֵלָיו ״גַּם אַתָּה תִּתֵּן״? זֶה יַגִּיד שֶׁמִּלְּבַד שֶׁיִּקְחוּ מִקְנֵיהֶם גַּם אַתָּה וְגוֹ׳, אִם כֵּן הֲרֵי הִזְכִּיר מִקְנֵיהֶם. וְהָיָה נִרְאֶה לוֹמַר שֶׁחָשׁ שֶׁיָּבִין פַּרְעֹה כִּי אָמְרוֹ ״גַּם אַתָּה״ לֹא יִרְמֹז הַקּוֹדֵם עַל מִקְנֵיהֶם אֶלָּא עַל הַטַּף, כִּי מִלְּבַד שֶׁיֵּלֵךְ הַטַּף גַּם צָרִיךְ הוּא לִתֵּן וְגוֹ׳, לָזֶה בֵּאֵר הַדְּבָרִים שֶׁעַל הַמִּקְנֶה, זֶה דֹּחַק. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת אָמְרוֹ כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח וְגוֹ׳, מַה חִדּוּשׁ בָּזֶה? אִם לְהוֹדִיעוֹ שֶׁעוֹבְדִים ה׳ בִּזְבִיחַת צֹאן, הֲלֹא כְּבָר אָמַר אֵלָיו ״גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵינוּ זְבָחִים״ וְגוֹ׳, אִם כֵּן אֵין חִדּוּשׁ בְּהוֹדָעָה זוֹ. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ ״לֹא נֵדַע מַה נַּעֲבֹד״, כִּי פְּשַׁט הַדְּבָרִים יַגִּיד בָּזֶה הוּא עַל הַשִּׁעוּר שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים כַּמָּה תִּכְבַּד הָעֲבוֹדָה, וְלָזֶה צְרִיכִין לְמִקְנֵיהֶם וְגַם הוּא יִתֵּן אִם יַחְפֹּץ, אִם כֵּן הָיָה לוֹ לוֹמַר ״כַּמָּה נַעֲבֹד״.

אָכֵן נִרְאֶה כִּי נִתְכַּוֵּן לִשְׁלוֹל טַעֲנָה אַחַת לְבַל יִטְעוֹן אוֹתָהּ פַּרְעֹה, וְהוּא כִּי יִקְחוּ מִין הָרָאוּי לִזְבּוֹחַ לַה׳ וּמִין שֶׁאֵינוֹ רָאוּי יֻצַּג. לָזֶה אָמַר ״וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ״ – פֵּרוּשׁ אֲפִלּוּ אוֹתָם שֶׁאֵינָם רְאוּיִם לִזְבִיחָה, וְלָזֶה גָּמַר אוֹמֶר לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה – פֵּרוּשׁ, כָּל רֶגֶל בְּהֵמָה, וּבִכְלָל זֶה נִכְלָל סוּס וּפֶרֶד גָּמָל חֲמוֹר וְכוּ׳, כִּי כֻלָּם יִקָּרֵא לָהֶם מִקְנֶה. וְאָמְרוֹ ״כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח״ יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה (כד:) וְזֶה לְשׁוֹנָם: תָּא שְׁמַע וְכוּ׳ ״אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל מֵיטַב הַצֹּאן וְגוֹ׳ לְמַעַן זְבוֹחַ לַה׳״ וְגוֹ׳, מַאי מֵיטַב? דְּמֵי מֵיטַב, וּמַאי שְׁנָא דְּאִקְפּוּץ עֲלֵיהֶם זְבִינָא, עַד כָּאן. הִנֵּה שֶׁהֲגַם שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״לְמַעַן זְבוֹחַ לַה׳״ מְפָרֵשׁ לָהּ הַתַּלְמוּד לְמַעַן קְנוֹת מִדְּמֵיהֶן זְבָחִים, וּכְמוֹ כֵן יִתְבָּאֵר אָמְרוֹ כָּאן כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח – פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁאֵינָם רְאוּיִם לִזְבִיחָה אַף עַל פִּי כֵן יִצְטָרֵךְ לָנוּ לְטַעַם כִּי מִמֶּנּוּ – פֵּרוּשׁ, מִדָּמָיו נִקַּח לַעֲבוֹד ה׳, פֵּרוּשׁ צָרְכֵי עֲבוֹדָה, וְלָזֶה לֹא אָמַר ״מִמֶּנּוּ נִזְבַּח לַה׳ אֱלֹהֵינוּ״.

וְאָמְרוֹ וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲבֹד. פֵּרוּשׁ: וְאִם תֹּאמַר נְשַׁעֵר שִׁעוּר הַמַּסְפִּיק לָעֲבוֹדָה וְהַשְּׁאָר יֻצַּג, לָזֶה אָמַר ״לֹא נֵדַע מַה נַּעֲבֹד״. תֵּבַת ״מַה״ תִּסְבּוֹל שְׁנֵי עִנְיָנִים וְלִשְׁנֵיהֶם נִתְכַּוֵּן: הָאֶחָד הוּא כַּמָּה, וְהַשֵּׁנִי מַה הוּא אֹפֶן הָעֲבוֹדָה שֶׁיְּצַו הָאֵל אוֹתָנוּ, כִּי אֶפְשָׁר שֶׁיֹּאמַר שֶׁנִּבְנֶה בִּנְיָן לִזְבּוֹחַ בּוֹ וּכְלֵי זָהָב אֵין שִׁעוּר וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת וַעֲבוֹדוֹת אֲחֵרִים, וַהֲַגַם שֶׁאָמְרוּ ״וְנִזְבְּחָה״ וְגוֹ׳, הֲרֵי אָמַר עוֹד ״שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי״ (שמות ד:כג) וְהִכְנִיס פְּרָטִים אֲחֵרִים בִּכְלַל זֶה מִלְּבַד הַזְּבִיחָה, בְּאֹפֶן שֶׁאֵין דָּבָר זֶה שֶׁל הַזְּבִיחָה מְסֻיָּם שֶׁאֵין זוּלָתָהּ, אֲשֶׁר עַל כֵּן אָנוּ צְרִיכִין לְכָל מַה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ וְגַם אַתָּה תִּתֵּן.

וְאָמְרוֹ עַד בֹּאֵנוּ שָׁמָּה , נִתְחַכֵּם לְהָשִׁיב כִּי יֹאמַר אֵלָיו: הֲלֹא נָבִיא אַתָּה, וּשְׁאַל לְךָ דָּבָר זֶה מֵה׳ וְיִתְבָּרֵר הָעִנְיָן, וְיֻצַּג דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ צֹרֶךְ. לָזֶה אָמַר ״עַד בֹּאֵנוּ שָׁמָּה״, פֵּרוּשׁ, שֶׁאֵין זֶה מֵהַמּוּסָר לִשְׁאוֹל אֶת אֱלֹהֵינוּ עַל הַדָּבָר לָדַעַת מַה יַחְפֹּץ עַד בֹּאֵנוּ שָׁמָּה בִּמְקוֹם הָעֲבוֹדָה, אָז נֵדַע הַדָּבָר. וְאוּלַי כִּי לְצַד שֶׁפַּרְעֹה לֹא הִצְדִּיק תְּשׁוּבָה זוֹ וְחָשַׁד כִּי מֹשֶׁה עָרוֹם יַעְרִים עָלָיו וְדִבְרֵי עַצְמוֹ מֵשִׁיב וְאֵין חַס וְשָׁלוֹם בְּפִיהוּ נְכוֹנָה, כִּי מִן הַסְּתָם יוֹדְעִים גַּם יְכוֹלִים לֵידַע, אֶלָּא מֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ אָמַר תְּשׁוּבָה זוֹ לְנֶגְדּוֹ, לָזֶה נִתְכַּעֵס עָלָיו וְאָמַר אֵלָיו: ״אַל תּוֹסֶף רְאוֹת פָּנַי״ וְגוֹ׳.