פרק 17

וּמָלְאוּ בָתֵּי מִצְרַיִם אֶת הֶעָרֹב. טַעַם שֶׁחָזַר לוֹמַר פַּעַם שְׁנִיָּה אֶת הֶעָרֹב וְלֹא סָמַךְ עַל הֶעָרֹב שֶׁהִזְכִּיר סָמוּךְ לָהּ, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁהַבָּתִּים יִמָּלְאוּ מֵהֶעָרֹב, וְאִם לֹא הָיָה אוֹמֵר ״אֶת הֶעָרֹב״ יִהְיֶה נִשְׁמָע עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״וּמִלְאוּ הֶעָרֹב אֶת בָּתֵּי מִצְרַיִם״, וּכְפִי זֶה זֶה הוּא תַּכְלִית הַמַּכָּה שֶׁיְּמַלְּאוּ הֶעָרֹב בָּתֵּיהֶם לְבַד, וְלֹא כֵן הוּא, אֶלָּא מִתְּחִלָּה אָמַר מַשְׁלִיחַ בְּךָ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, לַחֲבֹל וּלְהַשְׁחִית, וְעוֹד אָמַר שֶׁיִּמָּלְאוּ הַבָּתִּים מֵהֶעָרֹב, וְהָבֵן.

אוֹ יֹאמַר, אִם לֹא הָיָה אוֹמֵר ״אֶת הֶעָרֹב״, וְהָיִינוּ מְפָרְשִׁים ״וּמִלְאוּ הֶעָרֹב אֶת בָּתֵּי מִצְרַיִם״, הָיָה בַּנִּשְׁמָע כִּי זֶה גְּבוּל רִבּוּיָם עַד שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶם גֶּדֶר זֶה שֶׁיְּמַלְּאוּ הֵם אֶת הַבָּתִּים, וְלֹא כֵן הוּא, כִּי רַבִּים הֵם הֶעָרֹב וְיִתְמַלְּאוּ הַבָּתִּים מֵהֶם וְלֹא מִכֻּלָּם, וְזֶה הוּא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בַּהֲבָאַת הַמַּכָּה ״וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם״ וְגוֹ׳.