פרק 17

בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה׳. טַעַם שֶׁצִּיֵּן לוֹ יְדִיעַת ה׳ בְּאֶמְצָעוּת מַכָּה זוֹ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה ט,ט) כִּי נִילוּס הָיָה לְמִצְרַיִם לֶאֱלוֹהַּ, אֲשֶׁר עַל כֵּן רָשַׁם ה׳ בְּהַכָּאַת הַיְאוֹר לְדָם וְאָמַר ״בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה׳״ כְּשֶׁאֶעֱשֶׂה מִשְׁפָּט כָּתוּב בֵּאלֹהֵיכֶם. וְדִקְדֵּק לוֹמַר אֲנִי ה׳ , כִּי שֵׁם זֶה מִלְּבַד שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זהר ח״ג רצז,א) שֶׁיִּרְצֶה לוֹמַר הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה, עוֹד יִרְצֶה לוֹמַר כִּי בְּמַאֲמָרוֹ הָיָה כָּל הֹוֶה. וְהִנֵּה כְּשֶׁיַּכֶּה עַבְדּוֹ לַיְאוֹר יֵרָאֶה כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ הוּא שֶׁעָשָׂה הַיְאוֹר, הוּא מְהַוֵּהוּ בְּכָל עֵת לַאֲשֶׁר יַחְפּוֹץ, וְהִנֵּה הוּא עוֹשֶׂה בּוֹ הֲוָיָה אַחֶרֶת וְהוֹפְכוֹ לְדָם.

עוֹד רָמַז לוֹ כִּי מִזֶּה יֵדַע מִדַּת רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ עַל הַנִּבְרָאִים, בִּרְאוֹת לְפָנֶיךָ הַיְאוֹר נֶהְפַּךְ לְדָם כְּדֵי שֶׁתָּשׁוּב וּתְשַׁלֵּחַ וְלֹא תָמוּת, וְאִם לֹא הָיָה צַד הָרַחֲמִים הָיָה מַכֶּה בּוֹ וּמְאַבְּדוֹ מִן הָעוֹלָם, וְקַל וָחוֹמֶר הַדְּבָרִים, וּמָה יְאוֹר גָּדוֹל מְהַפְּכוֹ לְדָם, אָדָם אַמְגּוּשִׁי כְּמוֹתוֹ לֹא כָל שֶׁכֵּן, וְהוּא אָמְרוֹ בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה׳ שֶׁאֲנִי מִתְחַכֵּם עָלֶיךָ בִּדְבָרִים גְּדוֹלִים כָּזוֹ שֶׁל הַכָּאַת אֱלֹהֶיךָ כְּדֵי שֶׁתַּאֲמִין וְלֹא תֹּאבַד: