פרק 10

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְגוֹ׳ בִּי אֲדֹנָי. אַחַר שֶׁנִּסְתְּמוּ מִמֶּנּוּ הַטְּעָנוֹת, חָזַר לְבַקֵּשׁ מֵה׳ מִמִּדַּת הָרַחֲמִים, וְלָזֶה דִּיֵּק לוֹמַר אֶל ה׳ שֵׁם הָרַחֲמִים, מַה שֶׁלֹּא אָמַר כֵּן מִקּוֹדֶם אֶלָּא כָּל אִמְרוֹתָיו הֵם אֶל הָאֱלֹהִים, וְהִתְחִיל לְהִתְחַנֵּן לְפָנָיו וְאָמַר בִּי לְשׁוֹן תְּחִנָּה וְרִצּוּי.

אוֹ יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ בִּי , פֵּרוּשׁ, טַעַם שֶׁלֹּא יַאֲמִינוּ הוּא לְצַד הַחִסָּרוֹן הַתָּלוּי בִּי, כְּשֶׁיִּרְאוּנִי עִלֵּג וַאֲפִלּוּ דִּבּוּר אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ דָּבָר. וְאָמְרוֹ גַּם מִתְּמוֹל וְגוֹ׳, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר אֵלָיו כִּי חָשַׁב שֶׁבְּאֶמְצָעוּת שֶׁיְּדַבֵּר ה׳ עִמּוֹ פַּעֲמַיִם וְשָׁלֹשׁ יוּסַר פְּגָמוֹ וִידַבֵּר צַחוֹת, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה שֶׁדִּבֵּר פַּעַם אַחַת גַּם שְׁתַּיִם גַּם שָׁלֹשׁ וְעוֹדֶנּוּ לֹא אִישׁ דְּבָרִים, צָעַק לִבּוֹ אֶל ה׳, שֶׁהֲרֵי מוּמוֹ קָבוּעַ, וּמֵעַתָּה וַדַּאי שֶׁלֹּא יַאֲמִינוּ לוֹ כִּי יֹאמְרוּ אִם נִרְאָה אֵלָיו ה׳ הָיָה מֵסִיר פְּגָמוֹ.