פרק 2

וַיֹּאמֶר וְגוֹ׳ מַה זֶּה בְּיָדֶךָ. אֵין שְׁאֵלָה זוֹ דּוֹמָה לִשְׁאֵלַת ה׳ לְבִלְעָם (במדבר כב:ט) ״מִי הָאֲנָשִׁים״ וְגוֹ׳, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה יט) שֶׁמְּצָאוֹ עָבִיט שֶׁל מֵי רַגְלַיִם, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר אַתָּה יָדַעְתָּ, כִּי שָׁם מַשְׁמָעוּת הַשְּׁאֵלָה הוּא שֶׁהָעִנְיָן נֶעְלָם וְשׁוֹאֵל עָלָיו, וּמִמַּה שֶׁמֵּשִׁיב מְגַלֶּה דַּעְתּוֹ מַה שֶׁהוּא עָבִיט שֶׁל מֵי רַגְלַיִם, מַה שֶׁאֵין כֵּן שְׁאֵלָה זוֹ לֹא שָׁאַל עַל הַנֶּעְלָם, כִּי גָּלוּי הָיָה כִּי בְּיָדוֹ מַטֶּה, אֶלָּא כְּמִי שֶׁרוֹצֶה שֶׁיּוֹדֶה בְּפִיו עַל הַדָּבָר. וְעָשָׂה מֹשֶׁה מִצְוַת רַבּוֹ וַיֹּאמֶר מַטֶּה , וְשִׁעוּר מַשְׁמָעוּת הוּא וַיֹּאמֶר אַתָּה מַבְחִין מַה שֶׁאַתָּה לוֹקֵחַ בְּיָדְךָ מַה הוּא, וְאָמַר לוֹ הֵן אֲדוֹנִי אֲנִי מַכִּיר בְּמַה שֶׁבְּיָדִי שֶׁהוּא מַטֶּה.