פרק 13

הִנֵּה אָנֹכִי בָא וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, הֲרֵינִי מַסְכִּים לָבוֹא בִּשְׁלִיחוּת זֶה, וְאֵין מָקוֹם לַטְּעָנוֹת שֶׁטָּעַנְתִּי, אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ קֹדֶם לְהֵאָמֵן לְנָבִיא לְיִשְׂרָאֵל, וְצָרִיךְ אֲנִי לָבוֹא לָהֶם מִקּוֹדֶם. וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ – פֵּרוּשׁ, בִּפְשִׁיטוּת הוּא אֶצְלִי שֶׁיֹּאמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ, וְהַטַּעַם כִּי תִמְצָא שֶׁבְּכָל נְבוּאַת הַבְטָחוֹת הָאָבוֹת יַזְכִּיר לָהֶם ה׳ שְׁמוֹ. בְּאַבְרָהָם אָמַר בְּפָרָשַׁת לֶךְ לְךָ (בראשית טו:ז): ״אֲנִי ה׳ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ״ וְגוֹ׳, וּבִנְבוּאַת הַבְטָחַת הַזֶּרַע וְהָאָרֶץ עוֹד אָמַר לוֹ (בראשית יז:א): ״אֲנִי אֵל שַׁדַּי״, וְכֵן בְּיַעֲקֹב אָמַר בְּפָרָשַׁת וַיֵּצֵא (בראשית כח:יג): ״וַיֹּאמֶר אֲנִי ה׳״, עוֹד בְּפָרָשַׁת וַיִּשְׁלַח אָמַר אֵלָיו (בראשית לה:יא): ״אֲנִי אֵל שַׁדַּי״ וְגוֹ׳. הָא לָמַדְתָּ כִּי בְּכָל הַהַבְטָחוֹת יַזְכִּיר שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ הַמַּבְטִיחַ, וּמִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁיִּשְׁלַח נָבִיא לְזוּלַת, שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיֹּאמַר שֵׁם הַמְשַׁלֵּחַ. וְאוּלַי כִּי בְּכָל נְבוּאָה אֲשֶׁר יִנָּבֵא ה׳ לַעֲבָדָיו יִזְכּוֹר שְׁמוֹ, וְיִלָּמֵד סָתוּם מֵהַמְפֹרָשׁ. וְלֶהֱיוֹת שֶׁכְּשֶׁדִּבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה בִּנְבוּאָה זוֹ לֹא הִזְכִּיר לוֹ שְׁמוֹ, אֶלָּא כֵּן אָמַר לוֹ: ״אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ״ וְגוֹ׳, לָזֶה אָמַר אֵלָיו: הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם כְּמַאֲמַר ה׳ אֶל מֹשֶׁה אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם בְּלֹא הַזְכָּרַת הַשֵּׁם, וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ – פֵּרוּשׁ, לְצַד שֶׁאֵין אֲנִי מַזְכִּיר הַשֵּׁם בְּזִכְרוֹנוֹ הֵם יִשְׁאֲלוּ.

וּבָזֶה תָּנוּחַ הַדַּעַת בַּחֲקִירָה אַחַת, וְהוּא מָה אוֹת וְהַמּוֹפֵת בִּידִיעַת הַשֵּׁם אוֹ בְּהַזְכָּרָתוֹ, מִמָּה נַפְשָׁךְ: אִם שֵׁם זֶה יָדוּעַ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין בָּזֶה אוֹת לְטוֹבָה, כִּי כְּשֵׁם שֶׁיְּדָעוּהוּ יִשְׂרָאֵל יְדָעוֹ גַּם כֵּן מֹשֶׁה וְאֵין הוֹכָחָה, וְאִם אֵין הַשֵּׁם יָדוּעַ כִּי זֶה שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ וְעַד עַתָּה וּמִי יַאֲמִין אֵלָיו כִּי זֶה שֵׁם נוֹרָא. וְרָאִיתִי מֵהַמְפָרְשִׁים שֶׁפֵּרְשׁוּ פֵּרוּשִׁים וּדְרָכִים רְחוֹקִים, וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵיךְ טוֹעֵם יִטְעַם דְּבָרֵינוּ וְיִהְיוּ לְפִיו צַפִּיחִית כִּי לֹא לְאוֹת וּלְמוֹפֵת הוּא חָפֵץ בְּהַזְכָּרַת הַשֵּׁם, וְתִמְצָא שֶׁאָמַר לוֹ ה׳ שֵׁם ״אֶהְיֶה״ הֲגַם שֶׁלֹּא מָצִינוּ שֶׁהוּזְכַּר בְּכָל הַנְּבוּאוֹת לָאָבוֹת וּמִן הַסְּתָם לֹא יִהְיֶה יָדוּעַ לַבָּנִים אֶלָּא שֵׁמוֹת שֶׁהוּכְּרוּ לְהָאָבוֹת, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁאֵין אוֹת וְלֹא מוֹפֵת בְּהַזְכָּרַת הַשֵּׁם אֶלָּא טַעְמוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ. וְזֶה תְּחִלַּת הַכָּרַת מֹשֶׁה כִּי נֶאֱמָן פָּשׁוּט הוּא בְּכָל שְׁלִיחוּתָיו וּנְבוּאוֹתָיו שֶׁדִּקְדֵּק דִּבְרֵי ה׳ שֶׁלֹּא הִזְכִּיר הַשֵּׁם, וְלֹא סָמַךְ עַל דַּעְתּוֹ לוֹמַר כִּי יְפָרֵשׁ מִדַּעְתּוֹ וְיַזְכִּיר שְׁמוֹ אַחַר שֶׁהוּשַּׂג אֶצְלוֹ אֱמוּנַת הַנְּבוּאָה, וּמִן הַסְּתָם וַדַּאי שֶׁיָּדוּעַ הָיָה לְמֹשֶׁה שֵׁם אֶחָד מִשְּׁמוֹתָיו שֶׁל הַמְנַבֵּא. וְעוֹד אֶפְשָׁר שֶׁנִּתְכַּוֵּן מֹשֶׁה לְהַרְוִיחַ דַּעַת מַה הִיא הַמִּדָּה שֶׁמְּדַבֵּר עִמּוֹ ה׳ בָּהּ.