פרק 10

לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁהֻצְרַךְ לוֹמַר וְאֶשְׁלָחֲךָ לְלֹא צֹרֶךְ, כִּי מִן הַסְּתָם כְּשֶׁיֹּאמַר לוֹ ״לְכָה״ וַדַּאי כִּי הוּא הַמְּשַׁלְּחוֹ. גַּם הִקְדִּים הַהֲלִיכָה קֹדֶם הַזְכָּרַת הַשְּׁלִיחוּת, לוֹמַר כִּי לֹא הֲלִיכָה זוֹ לְבַד הִיא הַשְּׁלִיחוּת, אֶלָּא אַחַר הַהֲלִיכָה תִּהְיֶה הַתְמָדַת הַשְּׁלִיחוּת, כְּמוֹ שֶׁכֵּן הָיָה שֶׁאַחַר שֶׁהָלַךְ הוּא שֶׁהָיָה שׁוֹלְחוֹ פַּעַם אַחַר פַּעַם לְהוֹצִיא וְגוֹ׳.

עוֹד רָמַז לוֹ כִּי לֹא בַּהֲלִיכָה זוֹ לְחוּד יוֹצִיא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא שֶׁיַּחְזוֹר שְׁלִיחוּת אַחַר שְׁלִיחוּת, וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה כִּי עֲתִידוֹת יַשְׁמִיעֵהוּ שֶׁלֹּא יִתְרַצֶּה פַּרְעֹה לְשַׁלְּחָם תֵּכֶף וּמִיָּד.

עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם (מכות י.) בְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ בָּהּ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ, לָזֶה אָמַר אֵלָיו לְכָה פֵּרוּשׁ, אִם אַתָּה חָפֵץ בְּמִצְוָה זוֹ לָלֶכֶת אָז אֲנִי אַשְׁלִים חֶפְצְךָ וְאֶשְׁלָחֲךָ, וּמִזֶּה אַתָּה לָמֵד שֶׁאִם הוּא יִמְאַס מֵהֲלוֹךְ לֹא יִשְׁלָחֶנּוּ.

וְאוּלַי כִּי לָזֶה הָיָה מֹשֶׁה מֵשִׁיב בִּטְעָנוֹת, כֵּיוָן שֶׁלֹּא רָאָה דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן, אֶלָּא אִם יִרְצֶה הָיָה מְגַלֶּה דַּעְתּוֹ כִּי יֵשׁ לוֹ טְעָנוֹת מוֹנְעוֹת, וְהָיָה ה׳ מְשִׁיבוֹ עַל כָּל טַעֲנָה וְטַעֲנָה כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ מִדַּעְתּוֹ וּרְצוֹנוֹ כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר בְּסָמוּךְ.

עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת וַיֵּשֶׁב בִּשְׁלִיחוּת יַעֲקֹב לְיוֹסֵף (בראשית לז:יג), פֵּרוּשׁ ״לְכָה״, וְאִם תָּחוּשׁ לְמִקְרֶה רַע ״וְאֶשְׁלָחֲךָ״, וּשְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִזּוֹקִין, וְהִיא שֶׁעָמְדָה לוֹ בַּדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן (שמות ד:כד) שֶׁלֹּא הֱמִיתוֹ הַמַּלְאָךְ.