פרק 5

אַל תִּקְרַב וְגוֹ׳ שַׁל וְגוֹ׳. הִנֵּה שְׁנֵי דְּבָרִים יְצַו אוֹתוֹ ה׳, אֶחָד שֶׁלֹּא יִקְרַב, וְאֶחָד שֶׁיִּשְׁלֹף נַעַל רַגְלוֹ שֶׁלֹּא יַעֲמֹד בּוֹ אֲפִלּוּ בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא עוֹמֵד בּוֹ, כְּאָמְרוֹ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו כְּבָר אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא , וְצָרִיךְ לְדַקְדֵּק לָמָּה לֹא הִקְדִּים לוֹמַר לוֹ הֲסָרַת מִכְשׁוֹל שֶׁכְּבָר הוּא נָתוּן בּוֹ שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּמִנְעָלוֹ עַל אַדְמַת קֹדֶשׁ, וְאַחַר כָּךְ יְצַו עָלָיו לְבַל יִקְרַב הֲלוֹם.

דַּע כִּי בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ גִּלָּה ה׳ דַּעְתּוֹ וּרְצוֹנוֹ, כִּי עִקַּר הַקְפָּדָתוֹ וּמוּסָרוֹ הוּא עַל מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, כִּי זֶה יַחְבּוֹל בַּנֶּפֶשׁ. וְהוּא טַעַם אָמְרוֹ (קהלת יב:ז) ״וְהָרוּחַ תָּשׁוּב וְגוֹ׳ אֲשֶׁר נְתָנָהּ״, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קנב,ב): תְּנָהּ לוֹ כְּמוֹ שֶׁנְּתָנָהּ לְךָ. אֲבָל מִצְווֹת עֲשֵׂה הֵם הַשָּׂגַת הַטּוֹב כְּשֶׁיִּהְיוּ, וּבְהֵעָדְרָם אֵין עוֹנֶשׁ, זוּלַת עַל פְּרָטִים יְדוּעִים כְּגוֹן פֶּסַח וּמִילָה.

וְהִנֵּה כָּאן צִוָּה לוֹ ה׳ מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה וּמִצְוַת עֲשֵׂה. לֹא תַעֲשֶׂה הִיא אַל תִּקְרַב הֲלֹם , וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עירובין צו,א; שבועות לו,ב) כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״פֶּן״ וְ״אַל״ אֵינוֹ אֶלָּא לֹא תַעֲשֶׂה, וּמִצְוַת עֲשֵׂה הִיא שַׁל נְעָלֶיךָ. וְאִם מֹשֶׁה יִקְרַב הֲלוֹם הֲרֵי עָבַר עַל לֹא תַעֲשֶׂה, וְאִם לֹא יָסִיר נַעֲלוֹ, הֲגַם שֶׁאֵינוֹ דֶּרֶךְ כָּבוֹד לַמָּקוֹם, לֹא עָבַר אֶלָּא אַעֲשֶׂה מִמַּה שֶׁאָמַר לוֹ ה׳ בִּלְשׁוֹן עֲשֵׂה. וְתָמִיד יַקְדִּים ה׳ הַשְּׁמִירָה לָעֲשִׂיָּה, דִּכְתִיב (דברים ד:ו): ״וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם״, ״לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת״ (דברים טו:ה), ״מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי״ (בראשית כו:ה). לָזֶה גַּם כֵּן הִקְדִּים הֶחָמוּר אַל תִּקְרַב לֹא תַעֲשֶׂה, וְאַחַר כָּךְ עֲשֵׂה שַׁל וְגוֹ׳, שֶׁיִּנְהַג כָּבוֹד בַּמָּקוֹם הַמְקֻדָּשׁ.

אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לָנוּ לָדַעַת דַּעַת עֶלְיוֹן, לָמָּה לֹא קָרָא אֵלָיו קֹדֶם שֶׁיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ, לְכָל יִקְרַב בְּנַעֲלוֹ אֲשֶׁר בְּרַגְלוֹ עַל אַדְמַת קֹדֶשׁ. וְאוּלַי כִּי אֵינוֹ רָאוּי הַדָּבָר לְהִתְיַחֵד הַדִּבּוּר עָלָיו כִּי אִם בְּצֵרוּף אַזְהָרַת אַל תִּקְרַב הֲלֹם. עוֹד אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁלֹּא נִתְקַדֵּשׁ הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ עָמַד עַד אַחַר כָּךְ, וְהַטַּעַם שֶׁכְּשֶׁרָצָה ה׳ לְדַבֵּר עִמּוֹ שָׁם בִּמְקוֹם עֲמִידָתוֹ רָצָה לְקַדְּשׁוֹ וְהִזְהִירוֹ קֹדֶם. וְאוּלַי כִּי לָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר תֵּבַת הוּא, כִּי לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָּא הַמָּקוֹם וְגוֹ׳ אַדְמַת קֹדֶשׁ, אֶלָּא נִתְכַּוֵּן הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ הוּא לוֹמַר וְלֹא הָיָה קֹדֶם.