פרק 31

וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי. הֻצְרַךְ לוֹמַר לוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה ״הִשָּׁבְעָה״, וְלֹא הִסְפִּיק בְּמַה שֶׁעָנָהוּ לַעֲשׂוֹת כִּדְבָרָיו, לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּפָסוּק ״אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה״ וְגוֹ׳. יָבֹא עַל נָכוֹן כִּי מְשִׁיבוֹ לְמַה שֶׁאָמַר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ שְׁבוּעָה כִּי מַצְדִּיק הוּא דְּבָרָיו, אֶלָּא לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ הוּא מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לִשָּׁבַע, וְהוּא אָמְרוֹ הִשָּׁבְעָה לִי פֵּרוּשׁ, לְהָפִיס דַּעְתִּי, אוֹ לְטַעַם הַכָּמוּס עִמִּי. וְהַכַּוָּנָה חוֹשֵׁשׁ לְזוּלַת שֶׁיִּהְיֶה מוֹנֵעַ אוֹתוֹ, וּכְמוֹ שֶׁכֵּן הָיָה שֶׁאָמַר לוֹ פַּרְעֹה שֶׁיַּתִּיר שְׁבוּעָתוֹ כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה לד:), וְלָזֶה תֵּכֶף נִשְׁבַּע לוֹ.

אוֹ יֹאמַר הִשָּׁבְעָה לִי – לְדַעְתִּי, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְבַטֵּל הַשְּׁבוּעָה בְּלִבּוֹ וְעִקַּר הַשְּׁבוּעָה בַּלֵּב, וְעָשָׂה יַעֲקֹב כֵּן לְבִטָּחוֹן לְכָל צִדְדֵי הַסָּפֵק שֶׁיִּהְיוּ בַּדָּבָר.