פרק 30

וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר לוֹ כֵּן, וְהָיָה לוֹ לַעֲשׂוֹת הַמַּעֲשֶׂה בְּפֹעַל וְזֹאת הִיא תְּשׁוּבָתוֹ, וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ גַּם כֵּן לֶאֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם כְּשֶׁאָמַר לוֹ אַבְרָהָם (בראשית כד:ב) ״שִׂים נָא יָדְךָ״ וְגוֹ׳ הַתְּשׁוּבָה הָיְתָה ״וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד אֶת יָדוֹ״ וְגוֹ׳:

אָכֵן הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁאָמַר לוֹ תְּשׁוּבָה שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִשָּׁבַע לוֹ, וְהִנֵּה הוּא מוּכָן לַעֲשׂוֹת כִּדְבָרָיו.

אוֹ יִרְצֶה שֶׁכְּפִי הַדִּין הוּא מְחֻיָּב לַעֲשׂוֹת כִּדְבָרָיו, אוֹ לְצַד שֶׁהוּא בְּנוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה , אוֹ לְצַד שֶׁהוּא מְצַוֶּה מֵחֲמַת מִיתָה (חושן משפט רנב:ב), וְהוּא אָמְרוֹ כִדְבָרֶיךָ וְאֵינוֹ צָרִיךְ שְׁבוּעָה, וּבָזֶה הוֹדִיעַ יוֹסֵף עָלָיו הַשָּׁלוֹם צִדְקָתוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא לַעֲשׂוֹת דְּבַר מִצְוָה מֵרְצוֹנוֹ הַפָּשׁוּט: