פרק 27

וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם. פֵּרוּשׁ, מִתְּחִלָּה שָׁאַל בִּשְׁלוֹמָם, כִּי הוּא מֵהַמּוּסָר לְהַקְדִּים לִשְׁאוֹל שָׁלוֹם אֶת אֲשֶׁר לְפָנָיו, וְהוּא אָמְרוֹ לָהֶם לְשָׁלוֹם , וְאַחַר כָּךְ שָׁאַל עַל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ שָׁם ״הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם״ וְגוֹ׳:

הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן וְגוֹ׳. קָשֶׁה אֵיךְ יֻצְדַּק לִשְׁאוֹל הֲשָׁלוֹם קוֹדֶם שְׁאֵלַת הַעוֹדֶנּוּ חָי? וְאִם הַכַּוָּנָה בִּשְׁאֵלַת הַשָּׁלוֹם הִיא מַה שֶׁפֵּרֵשׁ בְּאָמְרוֹ ״הַעוֹדֶנּוּ חָי״, לָמָּה כָּפַל? גַּם בִּתְשׁוּבַת הָאַחִים קָשֶׁה, שֶׁאָמְרוּ ״שָׁלוֹם וְגוֹ׳ עוֹדֶנּוּ חָי״ – אַחַר שֶׁאָמְרוּ ״שָׁלוֹם״, מַה חִדּוּשׁ בְּאָמְרָם ״עוֹדֶנּוּ חָי״?

וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר אִם כְּכֹחוֹ אָז כֹּחוֹ עַתָּה אוֹ הֻחְלַשׁ לְצַד הַזִּקְנָה, וְהוּא מַה שֶׁדִּקְדֵּק לוֹמַר עוֹדֶנּוּ פֵּרוּשׁ כְּמוֹת שֶׁהָיָה בַּזְּמַן הַקּוֹדֵם, וְלָזֶה נִתְחַכֵּם גַּם כֵּן לְסַדֵּר שְׁאֵלַת שָׁלוֹם קוֹדֶם שְׁאֵלַת הַעוֹדֶנּוּ חָי, לְהָבִין כַּוָּנָתוֹ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ, וּכְפִי זֶה שְׁאֵלַת הַעוֹדֶנּוּ חָי אֵינָהּ נִכְלֶלֶת בִּשְׁאֵלַת הֲשָׁלוֹם לוֹ, כִּי גַּם עַל אָדָם שֶׁהִזְקִין וְאָפְסוּ קְצָת כֹּחוֹתָיו כְּפִי הַטֶּבַע יֵאָמֵר עָלָיו שָׁלוֹם לוֹ: