פרק 25

וּלְהָשִׁיב כַּסְפֵּיהֶם. טַעַם שֶׁלֹּא דִּבֵּר הַכָּתוּב בַּשִּׁעוּר שֶׁהִתְחִיל לְדַבֵּר ״וַיְמַלְאוּ״ וְגוֹ׳, הָיָה לוֹ גַּם כֵּן לוֹמַר ״וַיָּשִׁיבוּ״, אוֹ הָיָה לוֹ לוֹמַר ״לְמַלְּאוֹת אֶת״ וְגוֹ׳ ״וּלְהָשִׁיב״. וְאוּלַי כִּי הַמְמַלֵּא לֹא יָדַע הֲשָׁבַת הַכֶּסֶף וְהַנֶּאֱמָן בֵּיתוֹ הוּא הֵשִׁיב, אוֹ צִוָּה שֶׁיִּהְיֶה הַמִּלּוּי בְּפַרְהֶסְיָא וַהֲשָׁבַת הַכֶּסֶף בְּהַצְנֵעַ. עוֹד נִתְכַּוֵּן לְהַקְדִּים לוֹמַר לְמַלְּאוֹת כְּלֵיהֶם בָּר, וְאַחַר שֶׁמִּלְאוּ וְגוֹ׳ הוֹסִיף לוֹמַר ״לְהָשִׁיב״ וְגוֹ׳ ״וְלָתֵת לָהֶם צֵדָה״ וְגוֹ׳, וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה כִּי לֹא רָצָה לוֹמַר הַכֹּל יַחַד כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה עֵין הַמְמַלֵּא צָרָה בַּמִּלּוּי.