פרק 7

וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו. פֵּרוּשׁ, רָאָה אוֹתָם בִּרְאִיַּת אַחִים וְהִכִּיר אַחְוָה לָהֶם, אֶלָּא שֶׁאֲלֵיהֶם הָיָה מִתְנַכֵּר, וְהוּא אָמְרוֹ וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם – פֵּרוּשׁ, לְמָה שֶׁהֵם אֵינָם מַכִּירִים אוֹתוֹ לֹא יַקְפִּידוּ עַל דַּבְּרוֹ אֲלֵיהֶם קָשׁוֹת, כִּי הוּא לָהֶם אִישׁ נָכְרִי. וְעָשָׂה כֵן לְהָבִיא בִּנְיָמִין כְּמוֹ שֶׁגִּלָּה לְבַסּוֹף, גַּם לִבְחוֹן בָּהֶם בְּאֶמְצָעוּת הַמִּתְגַּלְגֵּל לֵידַע מַחְשְׁבוֹתָם אֵלָיו בְּאוֹתוֹ מַצָּב, וְנִתְגַּלָּה לוֹ כִּי מִתְחָרְטִים הֵם עַל אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּהוּ וּלְחֵטְא יַחְשְׁבוּהוּ.