פרק 32

וְעַל הִשָּׁנוֹת וְגוֹ׳. רֶמֶז לִשְׁנֵי דְּבָרִים: עַל הַכֶּפֶל וְעַל הַשִּׁנּוּי, שֶׁלֹּא בָּא הַחֲלוֹם שֵׁנִי כַּחֲלוֹם רִאשׁוֹן ״שֶׁבַע פָּרוֹת״ וְגוֹ׳, שֶׁאָז יַחְשֹׁב כִּי דִמְיוֹן הָרִאשׁוֹן עָשָׂה רוֹשֶׁם בְּדַעְתּוֹ וְעָלָה עַל מִשְׁכָּבוֹ שְׁתֵּי פְּעָמִים, וְלָכֵן בָּא הַחֲלוֹם בְּסֵדֶר חָדָשׁ ״שֶׁבַע שִׁבֳּלִים״ וְגוֹ׳. הֲרֵי זֶה בָּא לְלַמֵּד כִּי נָכוֹן הַדָּבָר וּמֵעִם הָאֱלֹהִים בָּא אֵלָיו הַחֲלוֹם וְלֹא דִּמְיוֹן כּוֹזֵב.

וְאָמְרוֹ וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, מַה שֶׁבָּא הַחֲלוֹם כָּפוּל בְּלַיְלָה אֶחָת וְלֹא בָּא בִּשְׁנֵי זְמַנִּים מְרֻחָקִים, לוֹמַר אֵלָיו שֶׁהַזְּמַן קָרוֹב הוּא וְלֹא לִזְמַנִּים רְחוֹקִים יַגִּיד.