פרק 15

וּפוֹתֵר אֵין אוֹתוֹ. פֵּרוּשׁ, שֶׁהָיוּ לוֹ פּוֹתְרִים, אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיָה צוֹדֵק הַחֲלוֹם עַל פִּי הַפּוֹתְרִים, וְהוּא אָמְרוֹ וּפוֹתֵר אֵין אוֹתוֹ , וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה שֶׁיִּפְתּוֹר פִּתְרוֹן שֶׁיִּצְטַדֵּק עִם הַחֲלוֹם.

וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי וְגוֹ׳ – צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ לֵאמֹר. עוֹד אָמְרוֹ תִּשְׁמַע , פְּשִׁיטָא שֶׁלֹּא יִפְתּוֹר קוֹדֶם שֶׁיִּשְׁמַע, וְהָיָה לוֹ לוֹמַר ״שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ פּוֹתֵר חֲלוֹם״.

אָכֵן הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁנִּתְחַכֵּם פַּרְעֹה לְחַיֵּב יוֹסֵף לִפְתּוֹר הַחֲלוֹם מִבְּלִי תֵּת אֲמַתְלָאוֹת, וּבָא בְּטַעֲנָה לוֹמַר כִּי הוּא יוֹסֵף פִּיו הֱעִידוֹ כִּי הוּא פּוֹתֵר חֲלוֹמוֹת, וּמֵעַתָּה לֹא יִמָּנַע מֵחֲלֻקָּה, אוֹ יִפְתּוֹר חֲלוֹמוֹ שֶׁל פַּרְעֹה, אוֹ יִתְחַיֵּב עַל אֲשֶׁר רִמָּה בְּנֵי אָדָם שֶׁהוּא פּוֹתֵר וְאֵין בְּפִיהוּ נְכוֹנָה. וְהוּא אָמְרוֹ וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר פֵּרוּשׁ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתּוֹר אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכֵּן הָיָה אַחַר הָאֱמֶת שֶׁאָמַר לְשַׂר הַמַּשְׁקִים וְשַׂר הָאוֹפִים (בראשית מ:ז) ״סַפְּרוּ נָא לִי״ וְגוֹ׳, וּמִן הַסְּתָם שַׂר הַמַּשְׁקִים הוֹדִיעַ הַדְּבָרִים כְּמוֹת שֶׁהֵם לְפַרְעֹה, אוֹ פַּרְעֹה בָּחַן כִּי לֹא יַגִּידוּ שָׂרָיו חֲלוֹמוֹת לְנַעַר עִבְרִי עֶבֶד אִם לֹא שֶׁשָּׁאַל הוּא לְהַגִּידוֹ. וּמֵעַתָּה יִתְחַיֵּב לִפְתּוֹר חֲלוֹמוֹ שֶׁל פַּרְעֹה לְצַדֵּק דְּבָרָיו.