פרק 24

הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף. הַטַּעַם מִשּׁוּם דְּבֵית דִּין שֶׁל שֵׁם גָּזְרוּ עַל זְנוּת עִם הָאֻמּוֹת, כְּאָמְרָם (עבודה זרה לו:), וּמַשְׁמַע אֲפִלּוּ אֵין שָׁם אִסּוּר עֶרְוָה לֹא הָאֲסוּרָה לִבְנֵי נֹחַ וְלֹא הָאֲסוּרָה לְיִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי כֵן גָּזְרוּ עָלֶיהָ. וְאוּלַי כִּי מָסֹרֶת הָיְתָה בְּיָדָם לִגְזֹר גְּזֵרוֹת וְלַהֲרֹג הָעוֹבֵר עַל הַגְּזֵרָה. וְלָזֶה כְּשֶׁיָּדַע כִּי עִמּוֹ הָיוּ הַדְּבָרִים נִפְטְרָה, כִּי הַגְּזֵרָה הָיְתָה עַל זְנוּת גּוֹי דַּוְקָא. וְאֵין בָּהּ גַּם כֵּן אִסּוּר עֶרְוָה כִּי כַּלָּתוֹ מֻתֶּרֶת לְבֶן נֹחַ. וּלְפִי דִּבְרֵיהֶם שֶׁאָמְרוּ (סוטה י:) ״וְלֹא יָסַף לְדַעְתָּהּ״ שֶׁלֹּא פָּסַק מִמֶּנָּה עוֹד, הֲרֵי זֶה מַגִּיד כִּי הָאָב הָיָה מְיַבֵּם לְכַלָּתוֹ.