פרק 17

נָסַע סֻכֹּתָה. פֵּרוּשׁ, וְטַעַם קְרִיאַת שְׁמָהּ סֻכֹּתָה , בִּשְׁבִיל שֶׁלְּמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכּוֹת, עַל כֵּן וְגוֹ׳, וְלֹא אָמַר ״לְסֻכּוֹת״ שֶׁאָז תָּבִין שֶׁקּוֹדֶם בָּא יַעֲקֹב הָיְתָה נִקְרֵאת סֻכּוֹת וְלֹא כֵן הוּא. וְאִם תֹּאמַר: וְכִי בִּשְׁבִיל שֶׁעָשָׂה שָׁם יַעֲקֹב סֻכָּה יִקָּרֵא לַמָּקוֹם כֵּן? אוּלַי כִּי עָשָׂה דָּבָר חָדָשׁ בְּחֶמְלָתוֹ עַל הַמִּקְנֶה מַה שֶׁלֹּא עָשָׂה כֵּן אָדָם קוֹדֶם, שֶׁיָּכִין סֻכָּה לַבְּהֵמוֹת, וּלְשִׁנּוּי חָדָשׁ קָרָא הַמָּקוֹם עָלָיו.