פרק 2

וַיִּחַר אַף וְגוֹ׳. הַטַּעַם לְפִי שֶׁהוֹצִיאָה מִפִּיהָ דְּבַר קְלָלָה שֶׁאָמְרָה ״מֵתָה אָנֹכִי״, וְדִבְרֵי הַצַּדִּיקִים אֲפִילוּ בְּסֵדֶר זֶה יַעֲשׂוּ רוֹשֶׁם, וְצֵא וּלְמַד (בראשית רבה עד:ט) מִמַּה שֶׁקִּלֵּל הוּא עַל תְּנַאי וְכוּ׳, לָזֶה חָרָה אַפּוֹ. וְלָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר בְּרָחֵל פֵּרוּשׁ בִּשְׁבִילָהּ, גַּם לְפִי שֶׁאָמְרָה ״הָבָה לִי״ וְגוֹ׳ וְלֹא אָמְרָה הִתְפַּלֵּל עָלַי.