פרק 29

לָהּ לְשִׁפְחָה. דִּקְדֵּק לוֹמַר תֵּיבַת לָהּ , לוֹמַר שֶׁלָּהּ הִיא הַשִּׁפְחָה, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק (בראשית כט:כד) ״וַיִּתֵּן לָבָן אֶת זִלְפָּה״.

אוֹ יִרְצֶה שֶׁהִתְנָה עִמָּהּ שֶׁאֵין זְכוּת לְבַעְלָהּ בָּהּ, עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁכָּתַב רַמְבָּ״ם (הלכות אישות כב) הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לְאִשָּׁה עַל מְנָת שֶׁאֵין לְבַעְלָהּ זְכוּת בָּהּ אֵין הַבַּעַל אוֹכֵל פֵּרוֹת, כִּי כָל מַה שֶׁיֵּשׁ לִדְרֹשׁ בְּלָבָן לִגְנַאי דָּרְשִׁינַן.