פרק 20

וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר. פֵּירוּשׁ שֶׁהוֹצִיא הַנֶּדֶר בִּשְׂפָתָיו, כִּי זוּלַת זֶה נֶדֶר בַּלֵּב אֵינוֹ נֶדֶר.

אִם יִהְיֶה וְגוֹ׳. ״אִם״ זֶה תִּתְפָּרֵשׁ עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא קמא פרק ד׳ משנה ה׳) בַּפְּסוּקִים (שמות כא:ל) ״אִם כֹּפֶר״, ״אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה״ (שמות כב:כד), שֶׁאֵינוֹ סָפֵק אֶלָּא וַדַּאי, וּכְאִלּוּ אָמַר ״כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה זֶה״ וְגוֹ׳ (מכילתא סוף פרשת יתרו).

עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, אִם תַּסְכִּים מִדַּת הַדִּין עַל הַדָּבָר, וְהוּא אָמְרוֹ אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים , כִּי לֹא דִּבֵּר אֵלָיו אֶלָּא מִמִּדַּת הָרַחֲמִים, דִּכְתִיב ״וְהִנֵּה ה׳ נִצָּב וְגוֹ׳ הִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ״, וְדָבָר יָדוּעַ כִּי מִדַּת הָרַחֲמִים תַּסְכִּים לְהֵיטִיב וּמִדַּת הַדִּין תְּעַכֵּב בַּדָּבָר, לָזֶה אָמַר ״אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים״ וְגוֹ׳: